ת"א 16566-05-09 ב' נ' ב' ואח'

1.בפני תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בעקבות תאונת דרכים, שאירעה ביום 21.8.05.

2.התובעת, ילידת 1950, נפגעה בגופה בתאונת דרכים, עת נסעה יחד עם נתבע מס' 1 שנהג ברכב שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

התובעת הובהלה לבית חולים אי.מ.מ.ס. בנצרת, שם התלוננה על כאבים באגודל כף יד שמאל. היא נבדקה על ידי אורטופד ואובחן אצלה קרע ברצועה המייצבת הקולטראלית האולנארית של מפרק ה-MPJ ביד שמאל. ידה קובעה בגבס ולאחר שחזרה לביקורת, הוחלט לבצע ניתוח, ביום 23.8.05. במהלך הניתוח הקרע נתפר והיד קובעה בסד גבס למשך 6 שבועות.

3.הנתבעים אינם כופרים בחבות, המחלוקת הינה בשאלת גובה הנזק.

4.מטעם התובעת העידו: התובעת בעצמה ובתה, אח'לאס זידאן. מטעם הנתבעים לא היו עדים.

5.מטעם בית המשפט מונו שני מומחים רפואיים: ד"ר גנאיים מאג'ד, מומחה בתחום הכירורגיה האורתופדית, וד"ר יהודית רניאל, מומחית לרפואת עיניים.

ד"ר גנאיים קבע בחוות דעתו, כי קיימת הגבלה בכיפוף ה-MPJ עד 40 מעלות בהשוואה ל-90 מעלות כיפוף בצד ימין. כמו כן, הוא אבחן קיומה של אבדוקציה מאולצת ב-MPJ של 55 מעלות, לעומת 35 מעלות ב-MPJ באגודל ימין. לגישת המומחה ממצאים אלו מעידים על חוסר יציבות אולנארית של המפרק ובכדי לייצב מפרק זה יהיה צורך בעתיד לבצע שיחזור של הרצועה תוך כדי שימוש ברצועה מאולתרת. לפיכך, העריך המומחה את נכותה האורתופדית בשיעור של 10% לפי סע' 44(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, וזאת בגין קשיון נוח של אגודל שמאל.

כאן המקום לציין, כי לגבי ממצאים אלו, אין חולק בין הצדדים.

חוות דעתה של ד"ר רניאל

6.ד"ר רניאל בדקה את התובעת וקבעה בחוות דעתה, כי המסמכים הרפואיים שנוגעים לתאונה הנטענת ואשר הונחו בפניה, מתייחסים אך ורק לפגיעה באגודל ידה השמאלית ולניתוח שעברה, כשלמעשה, אין כל התייחסות לפגיעה כלשהי בפנים, בראש או בעין ואין כל תיאור, לא באנמנזה ולא בבדיקה הגופנית, לסימני חבלה כלשהם בפנים. עיון במסמכים הרפואיים מלמד, כי עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות בעיניים. כך, למשל, עולה ממסמך מטעם קופת חולים, מחודש ינואר 2005, אשר מלמד על קיומם של שינויים מקולריים. בצילום פלורסצאין מינואר 2005 לא נראה חור מקולרי ובינואר 2006 נראה חור מקולרי משמאל, מכך ניתן להסיק לגישת המומחית, כי החור המקולרי נוצר בזמן כלשהו בשנת 2005, אך לא ברור מתי. כעבור ארבעה חודשים מיום התאונה, פנתה התובעת לבדיקת עיניים עקב טשטוש ראיה משמאל. בבדיקה נמצא שהרשתית משמאל לא תקינה והיא נותחה לצורך תיקון החור המקולרי.

לגישת המומחית, לאור האמור לעיל, אין כל קשר בין התאונה שעברה לבין החור המקולרי. אומנם חבלה ישירה יכולה לגרום לחור מעין זה, אולם יותר מ-80% מהחורים המקולריים הם אידיופטיים (סיבה לא ידועה) ופחות מ-10% קשורים להיסטוריה של חבלה עינית. במקרה של המבקשת אין כל עדות לחבלה עינית לכן לא ניתן לקבוע, כי החור נגרם בעקבות התאונה.