בראדעיה ואח' נ' גרידיש ואח'

1. ענייננו בתביעה לפיצוי כספי על-סך 100,000 ₪, לפי הוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "החוק"), בגין נקיטת הפליה כנגד התובעים.

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים:

2. התובע ערבי ישראלי, אשר התגורר בעיר רמלה, והתובעת יהודייה, תושבת העיר פתח תקווה טוענים, כי התובע ביצע הזמנה לצימר "אוטופיה בצפון" (להלן: "הצימר"), המצוי ביישוב דלתון, ואשר הינו בבעלות הנתבעים. לאחר ביצוע ההזמנה, הגיעו הם לצימר ביום 13.12.15, אלא שסולקו ממנו, ומשכך נמנעה כניסתם למקום, בשל נקיטת אפליה של הנתבעים כנגדם, וזאת מרגע שהתברר שהם זוג מעורב – ערבי ויהודייה. מאחר והתובעים לא ידעו היכן להעביר את הלילה, החליטו לנסוע לצימר אחר, אשר במושב דלתון, ובבוקר למחרת עזבו את המושב.

3.לטענתם, הם הופלו לרעה מחמת גזע ומוצא, ועל הנתבעים מוטל הנטל להוכיח, שלא היה בהתנהגותם מעשה מפלה כלפיהם, זאת בהתאם לסעיף 6 לחוק המקים חזקה, כי הנתבעים פעלו בניגוד לחוק בשעה שהסירוב להתיר את הכניסה לתובעים הייתה כנגדם .כמו כן, התובעים הפנו בכתב התביעה לסעיף 5(ב) לחוק, אשר עניינו פיצוי בלא הוכחת נזק, ובכלל זה טענו, כי מעשי הנתבעים כוללים השפלתם בדרך של הפליה והתנהגות המלווה בזדון, ועל-כן העמידו את תביעתם על סך של 100,000 ₪.

4. מנגד, טענו הנתבעים להגנתם, כי חזונם מקדמת דנא ומיום פתיחת העסק הוא לכבד את כל הבא בברכה לעסקם, כל אדם באשר הוא אדם, ללא הפלייה בגזע, לאום, דת וכו'.

5. לטענתם, התנאי היחידי שהם עומדים על קיומו, שההזמנה של הצימר תבוצע על-פי הנוהל, וכי האורח במהלך חופשתו יתנהג התנהגות תרבותית אנושית. על-פי נהלי העבודה בעסק, לא ניתן לארח בצימר כל עוד לא מבוצעת הזמנה רשמית בעוד מועד, לרבות מילוי שם המזמין, מספר האורחים והלילות, המועדים, עלות האירוח ופרטי כרטיס אשראי להבטחת התשלום. בלעדי הזמנה רשמית ובעוד מועד, עם ציון הפרטים הנ"ל על טופס הזמנה, אין לך הזמנה. התובעים לא ביצעו כל הזמנה בטרם הגעתם לעסק, נחתו על הנתבעים בהפתעה, בשעת לילה מאוחרת, כשהתובע שיכור כלוט, וביקש להזמין לילה בצימר. הנתבעים הסבירו לתובעים, שאין זה הנוהל וכי היה עליהם ליצור קשר טרם הגעתם ומשלא עשו כן, לא ניתן לארחם.

6.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, ובישיבת ההוכחות בתיק, נחקרו המצהירים על תצהיריהם, וב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה:

7. מטרת החוק, הוגדרה בסעיף 1 לחוק והיא: "לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים".

8.החוק "נועד להתמודד עם התופעה השלילית של הפליית אדם על רקע מוצאו, מינו, השתייכותו הדתית, נטייתו המינית ויתר העילות המנויות בסעיף 3 לחוק. החוק ביקש "להקנות לכלל האוכלוסייה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים להיות פתוחים לציבור הרחב" (דברי ההסבר להצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 370...). בין היתר, נותן החוק בידי מי שהופלו בניגוד להוראותיו את הזכות לתבוע פיצוי בגין הפלייתם. כבר נפסק כי בהיותה של ההפליה כלפי הנמנים על הקבוצות המוגנות בחוק תופעה חברתית מושרשת ורחבה, ייתכן שאדם ייחשף אליה באופן חוזר ונשנה, בהקשרים ובהזדמנויות שונות" (רע"א 197/16 עומרי קיס נ' ק.צ. יחסי ציבור ויזמות בע"מ ואח' (26.1.16)).

9.בסעיף 2(א) לחוק, הוגדר "מקום ציבורי", כ"כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית". ראה גם: סעיף 2(ב) בחוק, לעניין הגדרת ציבור. אין ספק, כי צימר עונה להגדרת מקום ציבורי.