ת"א 1632/09 ג.ויליפוד אינטרנשיונל ואח' ואח' נ' מדינת ישראל משרד הבריאות

בפני בקשת המדינה להשהות את מתן פסק דין בתובענות אלה, עד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון בדנ"א 7398/09 עיריית ירושלים נ' שירותי בריאות כללית (להלן: "הדנ"א"), במותב 9 שופטים.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, החלטתי לדחות את הבקשה.

עיון בהחלטה בדנ"א מיום 10.1.2010 מגלה כי הדיון הנוסף יעסוק, בין היתר, בשאלות הבאות:

א.ההכרה במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט בישראל בעילת השבה ייחודית ועצמאית של גבייה בחוסר סמכות.

ב.ההגנות האפשריות בתביעת ההשבה, ככל שעילת ההשבה מוכרת.

אין חולק כי סוגיות אלה מצויות בליבת המחלוקות בתובענות שבפני, ולהכרעת בית המשפט העליון בהן עשויה להיות השלכה ישירה על התוצאה בתיק זה.

יחד עם זאת, החלטה זו ניתנה בשנת 2010. מצויים אנו בסוף שנת 2014, ופסק דינו של בית המשפט העליון בדנ"א טרם ניתן. אין בסיס ממשי להערכת ב"כ המדינה כי פסק הדין צפוי להינתן בקרוב, עקב פרישתו הצפויה של כב' הנשיא גרוניס שכן, ניתן להחליף שופט בהרכב עקב פרישתו, כפי שאירע כבר 3 פעמים בדנ"א (ופעם אחת ממש לאחרונה, נוכח פרישתה של כב' השופטת ארבל. כמו כן פעם אחת התחלפה כב' הנשיאה בייניש בשופט אחר).

לפיכך, התוצאה הינה כי אין לדעת מתי יינתן פסק דינו של בית המשפט העליון. יצויין עוד כי בבית משפט זה תלויות ועומדות 11 תובענות נוספות, אשר הדיון בהן הותלה עד למתן פסק הדין בתובענות שבפני, ועובדה זו מעצימה את הצורך ליתן פסק דין בהקדם.

נציב קבילות הציבור על שופטים, כב' השופט (בדימ.) ריבלין התייחס לאחרונה לסוגיה זו, ובהחלטה שפירסם קבע כי:

"אכן, בתי המשפט מחוייבים, או מונחים - לפי העניין - בפסיקת הערכאה הגבוהה יותר; אולם כל עוד לא שונתה - מחייבת הפסיקה הקיימת. שינוי בפסיקה עשוי לבוא, או שלא לבוא, אפילו העניין תלוי ועומד בפני ערכאת הערעור.

יתרה מכך, אין כל ביטחון שההכרעה, בעניין התלוי ועומד הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור, תינתן בערכאת הערעור בתוך זמן קצר או בתוך פרק זמן סביר. כך מקום בו לא נקבע מועד קרוב למתן פסק הדין בערכאת הערעור.

כיוון שכך, הרי ככלל, אין זה ראוי להשהות מתן פסק דין, או החלטה, בערכאה הדיונית המבררת, בשל האפשרות שהפסיקה שתינתן בערכאת הערעור תשנה מן המצב המשפטי הקיים.

הערכאה הדיונית מפרסמת את פסיקותיה בהתאם להלכה הקיימת. אפילו תלוי ועומד ערעור הנסוב על אותה סוגיה עצמה המתבררת בערכאה הדיונית. אין מקום ככלל להמתין לערכאה בערעור.

לכלל זה חריג: מקום בו נקבע מועד קרוב למתן פסק הדין בערכאת הערעור- תשקול הערכאה המערערת את האפשרות להשהות את מתן פסק דינה עד להחלטה בערכאת הערעור.

השאלה היא שאלה של רווח והפסד: הרווח בהמתנה לגיבוש פסיקה עדכנית עשוי לצאת בהפסד הזמן הכרוך בכך ובהפסד הכרוך בהימנעות מסיום התיק בערכאה המבררת. במקרים אחרים לעומת זאת, עשוי ההפסד הזה לצאת ברווח של התאמת פסק הדין בערכאה הדיונית להלכה המתחדשת- כך במקרים בהם ההמתנה תחומה בזמן, כאשר משך ההמתנה הוא סביר, והסיכוי לשינוי ההלכה מסתמן על פני ההליך המתקיים בערכאת הערעור. במקרים אלה ראוי יהיה לחרוג מן הכלל המחייב את הערכאה המבררת במתן פסק הדין בתוך מועד סביר ולא להמתין לפסיקתה של ערכאת הערעור בנושאים הרלוונטיים."

הנה כי כן, הכלל הוא כי אין להמתין לפסק דינה של הערכאה העליונה, ועל השופט הדיוני ליתן את פסק דינו בהתאם לדין הקיים. השופט רשאי להמתין רק במקרה בו יש מועד למתן פסק הדין של הערכאה העליונה. בכל מקרה אחר רשאי השופט הדיוני להמתין לפסק הדין רק משך זמן סביר ותחום בזמן, אך לא למעלה מכך.