פלונית נ' מועצה מקומית מבשרת ציון ואח'

כללי

1.התובעת, ילידת 10.7.81, טיילה ביום 15.10.09 עם כלבתה ברחוב כשזו מוחזקת על ידה ברצועת הולכה. התובעת הבחינה בכלב שחור רץ החוצה מחצר בית סמוכה לכיוון הרחוב. באותה העת סברה התובעת כי מדובר בכלב מסוג אמסטף, אך לאחר מכן התברר כי מדובר בכלבה מסוג פיטבול. כלבת הפיטבול חצתה את הכביש ורצה לכיוון התובעת תוך חשיפת שיניים ונביחות. התובעת נבהלה מנביחות הכלבה, שפיה לא היה חסום בזמם, וחששה כי תתקוף אותה ואת כלבתה. על כן ניסתה להימלט מן הכלבה התוקפת. תוך כדי כך נתקלה התובעת במהמורה במדרכה, נפלה ונחבלה. תביעה זו של התובעת הוגשה לפיצוי על נזקי הגוף שנגרמו לה.

התביעה הוגשה נגד הנתבעים 4-3, בן ואב, שכלבת הפיטבול הוחזקה על ידם בחצר ביתם, וזאת לאחר שהורשעו בדין פלילי בעבירה של אי נקיטת אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתם לפי סעיף 338(א)(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (מוצג ב' למוצגי התובעת). כמו כן הוגשה התביעה נגד הנתבעות 2-1 (להלן: המועצה) בשל הטענה כי חרף תלונות רבות עובר לאירוע הנפילה על שוטטות כלבת הפיטבול ברחובות הסמוכים למקום האירוע כשהיא ללא זמם, לא פעלה המועצה ללכידת הכלבה או למניעת שוטטות הכלבה. כן נטען לרשלנות המועצה בגין המכשול במדרכה. טענות אלה עומדות גם ביסוד הודעה לצד ג' ששלח הנתבע 4 כנגד המועצה לשיפויו באופן מלא על מלוא הסכום שבו יחויב ככל שתביעת התובעת נגדו תתקבל.

2.הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק, שלגביה הגישו התובעת והמועצה חוות דעת מטעמן בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה. בשל הפערים בין חוות דעת אלה מטעם הצדדים מונו מומחים מטעם בית המשפט. פרופ' עמוס פייזר, המומחה בתחום האורתופדיה, קבע בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% בגין כאבים ומגבלות תנועה של האגודל ביד ימין הדומיננטית. כן חיווה דעתו כי התובעת, שעיסוקה כחוקרת בתחום הנוירו-ביולוגיה כרוכה בעבודה עדינה, למשל עם פיפטות, אינה מסוגלת לבצע עבודה זו. על כן סבר שיש מקום להפעיל את תקנה 15 במלואה. ד"ר טטיאנה מיצ'ניק-רסקין, המומחית בתחום הפסיכיאטריה, חיוותה דעתה כי לאחר האירוע התפתחה אצל התובעת פוביה ספציפית, פחד מכלבים, והיא ממשיכה לסבול מתסמינים קליניים שארתיים ומהפרעה קלה בתפקוד הנפשי כולל חרדות, דריכות ופחד בזמן שנמצאת בקרבת כלבים גדולים, שחורים ומפחידים או כששומעת אותם נובחים, העולים כדי נכות יציבה בשיעור 8%. פרופ' פייזר נחקר על חוות דעתו, ואילו הצדדים ויתרו על חקירת ד"ר מיצ'ניק-רסקין.

3.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית שלה, של בעלה ואמה, וכן של מנהלת המעבדה לנוירו-ביולוגיה שבה עבדה התובעת במסגרת עבודתה המחקרית כחלק מן הדוקטורט שעשתה. מטעם המועצה הוגש תצהירו של חיים כהן, ששימש במועד האירוע מנהל רישוי עסקים במועצה. הנתבע 4 גם הוא הגיש תצהיר עדות ראשית. כל העדים נחקרו על תצהיריהם. אוסיף כי הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה מטעמו ובהחלטת הרשם הבכיר (כתוארו אז) ב' שלו מיום 18.9.14 נקבע כי התובעת זכאית לאחוז פסק דין על-פי צד אחד נגדו. דבר ההחלטה ומשמעותה הובאו לידיעת הנתבע 3 באופן ישיר על-ידי בית המשפט, עת התייצב לאחת מישיבות ההוכחות, ואף הומלץ לו להתייעץ עם עורך-דין. אף על-פי כן לא הוגשה כל בקשה מטעם הנתבע 3 (עמ' 61 לפרוטוקול ש' 25-17). אוסיף כי בפתח סיכומי טענות הנתבע 4 נכתב כי ניתן לראות בהם "אף סיכומים מטעם הנתבע 3".

סוגיית האחריות

4.הנתבעים אינם חולקים על עצם קרות האירוע, וטיעוניהם מתרכזים בנסיבות הנפילה, ובפרט באשר לגורם לנפילת התובעת. כל צד נתבע מבקש להטיל את האחריות הבלעדית לנפילה על הצד האחר – המועצה מייחסת את הנפילה אך לבהלת התובעת מן הכלבה התוקפת וניסיונה להימלט מפניה, ואילו הנתבע 4 מייחס את נפילתה למהמורה במדרכה בלבד. למצער כל צד נתבע טוען לניתוק הקשר הסיבתי בשל אחריות הצד האחר. לצורך דיון בטענות אלה נדרשת תחילה הכרעה בנוגע לנסיבות אירוע הנפילה. אלה הובאו מפי התובעת כפי שיפורט כעת.

5.לפי עדות התובעת, ביום האירוע בשעה 08:00 לערך טיילה באזור סמוך לביתה עם כלבתה כשהיא מוחזקת ברצועת הולכה. כאשר הגיעה לרחוב הXX, הבחינה בכלב שחור שזיהתה כמסוכן עם קולר אדום רץ החוצה מחצר בית מס' XX לכיוון הרחוב. אזכיר כי באותה העת סברה התובעת כי מדובר בכלב אמסטף ובדיעבד התברר כי מדובר בכלבת פיטבול. כלבת הפיטבול חצתה את הכביש ורצה לכיוונה תוך שהיא חושפת שיניים ונובחת, והחלה להתנפל עליה ועל כלבתה. כדי להגן על כלבתה ולהימלט מן המקום, משכה את כלבתה ברצועה לכיוון הבית, ותוך כדי הניסיון להימלט מן הכלבה התוקפת, נתקלה במהמורה במדרכה ונפלה. בנסיבות שתוארו העידה התובעת כי בוודאי שלא יכלה להבחין מבעוד מועד במהמורה ולמנוע את נפילתה. כתוצאה מכך נחבלה התובעת בקרסול רגלה הימנית שהתעקם וכן ביד ימין מאחר שניסתה לבלום את הנפילה בידיה. בשל הכאבים ברגל, התובעת לא יכלה לקום.

בזמן ששכבה על המדרכה ראתה התובעת את הנתבע 4 יורד במדרגות מאותה החצר שממנה יצאה הכלבה התוקפת, ובאמצעות סחבה או מגבת גירש את הכלבה אל חצר הבית והלך אחריה לבית. אלא שהכלבה שוב ברחה מחצר הבית והתחילה לרוץ לכיוונה. התובעת שעודנה הייתה שרועה על המדרכה התחילה שוב לצעוק כי חששה שהכלבה תתקוף אותה ואת כלבתה, ואז הנתבע 4 שוב יצא בריצה מן הבית לכיוון כלבת הפיטבול וגירש אותה בשנית לתוך חצר הבית.