ת"א 16300-08 האב העליון של מסדר האבות של כנסיית נ' מרדכי אביב מפעלי בנייה בע"מ

כללי

1.המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתובענה הנוגעת לפרויקט במתחם מנזר רטיסבון שברחוב שמואל הנגיד בירושלים (הידוע כחלקה 80 בגוש 30042), הועברה להכרעתו של הבורר כב' השופט בדימוס עזרא קמא. פסק הבורר ניתן ביום 12.07.08.

לעניין זיקת ההנאה בשטח 806 מ"ר פסק הבורר כך:

"לפי חוות דעתו של המודד קראוס, השטח המסומן באות L במפה... הוא 806 מ"ר. השטח אינו אלא הרחבה של שטח הגינה. הכנסייה מבקשת לקבוע את מחיר השטח לפי שתי חלופות.

שתי השיטות אינן מקובלות עלי, וניתן לקבוע, כי לא הובאה חוות דעת שמאית מקצועית ומוסמכת לעניין שווי השטחים הנוספים, המהווים חלק מן הפרויקט שיש לשני הצדדים אינטרסים מובהקים בו.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלקבוע, כי השטח הנוסף הוא שטח בבעלות הכנסייה, ובתור שכזה, יש לקבוע את שווי זיקת ההנאה הניתנת לכל הדיירים בשטח האמור, ויש לשום את השווי באופן רציני ולקבוע את שוויו.

בהליך זה השווי לא הוכח כראוי. לכאורה, בנסיבות אלה, עלי לדחות את התביעה הכספית של הכנסייה, תוך הצהרה כי השטח האמור הוא של הכנסייה.

אם הכנסייה תרצה ליתן זיקת הנאה לדיירים, או לחייב את אביב בתשלום עבור זיקת ההנאה האמורה, לפי החלק היחסי בדירות, עליה להגיש תביעה נפרדת, או להגיע לכלל הסכמה עם אביב, ואפשר עם רוכשי הדירות".

פסק הבורר אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין ובכלל זה החלק הנוגע לשטח ההרחבה - הגינה.

הסדר דיוני

2.לאחר שהוגשה התובענה שלפניי, הגישו הצדדים הודעה מוסכמת על גיבוש הסדר דיוני, אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 05.06.13.

על פי ההסדר, יינתן פסק דין ללא צורך בשמיעת עדים, אלא בהסתמך על הסיכומים שבכתב שיגישו הצדדים ועל כתבי הטענות, לרבות חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. בהודעה נמסר, כי וויתור הצדדים על הצורך בשמיעת עדים, אינו מהווה הסכמה ו/או הודאה משום מין וסוג באי אילו מטענות הצד שכנגד. לכל אחד מהצדדים שמורה הזכות לצרף לסיכומי טענותיו מסמכים הנוגעים לרישום הפרצלציה בלשכת רישום המקרקעין, מסמכים מתיק המפקח על רישום מקרקעין ו/או מסמכים הקשורים אליהם, ובלבד שהדבר נובע מהפלוגתאות בתובענה. כמו כן הוצע, כי בית המשפט יערוך ביקור במקום המחלוקת כדי לעמוד באופן בלתי אמצעי על טענות הצדדים.

3.לאחר הגשת הסיכומים בכתב ערכתי ביקור במקום ביום 3.4.14 במעמד הצדדים ובאי כוחם. בהסכמתם לא נערך פרוטוקול. עם זאת, המקום תועד במצלמת בית המשפט. כמו כן נקבע דיון ל- 04.05.14 בו הועלתה הצעת בית המשפט לפסיקה על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט. בו ביום דחו הצדדים הצעת בית המשפט ולא נותר אלא ליתן פסק דין.

טענות התובע

4.בא כוח התובע טען בסיכומיו, כי הבורר הכריע במרבית המחלוקות והותיר במפורש ובמודע הכרעה אחת מחוץ לפסק הבורר – הכרעה בעניין שווי הפיצוי המגיע לתובע בגין חריגת הנתבעת משטח הפרוייקט המוסכם, חריגה אשר קיומה והיקפה הוכרעו בהצהרה מפורשת בפסק הבורר ובעניין זה הוגשה תובענה. לטענתו, עילת התביעה בהליך זה נובעת מהאמור בסעיף 133 לפסק הבורר, לאחר שהוכרע בפסק הבורר כי אכן חרג שטח הפרוייקט הבנוי אל מעבר לשטח שהוסכם, ומאחר שכל הפרוייקט ממשיך לעשות שימוש במקרקעין שבבעלות התובע. בהיעדר הסכמות עם הנתבעת הוגשה תביעה זו – כתביעה על פי העילה שאושרה בפסק, שבעניין זה מהווה פסק הצהרתי. יצוין, כי הנתבעת אף הודתה בכתב ההגנה במשתמע שבשטחים שנגזלו מהתובע נעשה שימוש להשבחת הפרוייקט: "להקמת הבריכה והשבחות נוספות בפרוייקט" (סעיף 9 לכתב ההגנה). לטענת התובע, זהו סוג המקרים המובהק שבו רשאי צד להגיש תביעה על פי עילת הפסק, עת הבורר הצהיר על זכות התובע להגשתה אך הפנה את הצדדים במפורש לבית המשפט לשם קביעת הוראות למימוש זכות התובע. לעניין זה הפנה בא כוח התובע לספרה של פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל , מהדורה רביעית, עמ' 950.