ת"א 16297-10-12 ו. ואח' נ' קופת חולים לאומית

זוהי בקשת התובעים למחיקת כתב ההגנה של הנתבעת, להורות לה להמציא רשומות רפואיות של התובעת המנוחה, להתיר הגשת חוות דעת מומחה, ולהשלמת חקירה נגדית, כל זאת לאחר ששמיעת הראיות בתיק כבר הסתיימה.

מדובר בתביעת רשלנות רפואית בגין איחור באבחון גידול סרטני בלשונה של התובעת המנוחה. לטענת התובעים כבר בחודש ספטמבר 2003 החלה המנוחה להתלונן בפני רופאת הנתבעת על כאבים בגרון ובלשון, ובהמשך לכך היא ביקרה אצל הרופאה כעשר פעמים באותו באותו ענין. במסגרת הראיות שהוגשו לא הוצגה שום רשומה רפואית המעידה על עשרה ביקורים ועל תלונות כאמור במהלך החודשים ספטמבר-אוקטובר 2003. בחומר הרפואי שהוגש יש תיעוד בנוגע לביקור מיום 29/10/03 בו התלוננה המנוחה על כאבים בבטנה, ולא בפיה, לאחר אכילה, והרישום הראשון בו נזכרת תלונה בנוגע ללשון הוא רישום מיום 02/04/04, לפיו במועד זה ביקרה המנוחה אצל הרופאה והתלוננה על אסימטריה בפנים וכאבים בלשון. לנוכח תלונות אלו הרופאה הפנתה מיד את המנוחה למומחה אף אוזן וגרון, אשר אבחן גידול סרטני. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה, אם כן, על השאלה האם יש אמת בטענה לפיה המנוחה ביקרה אצל הרופאה כעשר פעמים לפני חודש אוקטובר 2003 והתלוננה על מיחושים בפיה. במסגרת ההליכים המקדמיים קיבלו התובעים את המסמכים הרפואיים שהיו בידי הנתבעת ולאחר שניסיון פשרה לא צלח נשמעו עדי הצדדים. במסגרת חקירתה הנגדית של הרופאה היא הגישה כראיה (נ/2) את הרשומות הרפואיות לגבי ביקוריה של המנוחה אצלה מיום 29/10/03 ומיום 02/04/04. או אז, התברר כי יש שוני בין רשומות אלו לבין הרשומות המתארות את אותם שני ביקורים אשר הועברו לב"כ התובעים בראשית ההליכים. כמו כן, הגישה הרופאה כחלק מנ/2 גם רשומה נוספת, ללא תאריך (ראו – העמ' האחרון בנ/2). על רקע זה הגישו התובעים את בקשתם האמורה, כאשר לבקשתם הם צירפו חוות דעת משלימה של מומחה מטעמם שתכליתה להוכיח שניים אלו; ראשית, שהרופאה לא מקפידה על אופן עריכת הרשומות הרפואיות. ושנית, שכבר בשנת 2002 היה על הרופאה לגלות שהתובעת סובלת מגידול סרטני בפה.

דין בקשות התובעים להידחות.

הבקשות שלפניי הוגשו לאחר ששמיעת הראיות הסתיימה. השאיפה היא שכל הראיות יובאו ויישמעו בחטיבה אחת ולפיכך אין להיעתר כדבר מובן מאליו לבקשות דוגמת אלו שלפניי, שכן אחרת לא יהיה לדבר סוף. עמד על כך כב' השופט גל בהקשר של הגשת בקשה להגשת ראיות מפריכות, באומרו כי:

לית מאן דפליג שמטרת ההליך היא להגיע, בסופם של דברים, אל חקר האמת, למיצוי זכויות נאות של הצדדים. ואולם, אין פירושו של דבר, שתיק בית המשפט הופך לכלי קיבול של מסמכים, חוות דעת ויתר השלמת ראיות כל אימת שצד חפץ בכך, במגמה להעמיק מבחינתו את "חקר האמת". לו יותר הרסן בנושא, לא יהא סוף לדבר."

(בש"א (מחוזי י-ם) 2734/99 מדינת ישראל נ' חילן- פורסם בנבו (4/7/99)).

משמעות בקשות התובעים היא , למעשה, פתיחת ההליך כמעט מחדש, ולכך אין הצדקה בשים לב לנסיבות העניין ולמשקל שיש לתת לא רק לאינטרס של התובעים אלא גם לאינטרס הנתבעת ולאינטרס הציבורי בנוגע לקיום דיונים יעילים ובנוגע לסופיות הדיון.

בתשובת הנתבעת לבקשה הובהר כי שתי הרשומות המדוברות (נ/2) הן רשומות שהומצאו לנתבעת על ידי התובעים, ומכאן שהתובעים ידעו אודותיהן טרם ישיבת ההוכחות. טענה זו לא הוכחשה במפורש על ידי התובעים, אשר בתשובתם לתשובה לא שללו את האפשרות שהרשומה אכן הייתה בידיהם או בידי בא כוחם לפני מועד ההוכחות (סעיף 4 לתשובה לתשובה). כמו כן, אף אם יש ממש בטענה לפיה התובעים נחשפו לנ/2 לראשונה בישיבת ההוכחות הרי שנתנה להם הזדמנות לחקור בעניין זה את הרופאה והם אכן ניצלו את ההזדמנות זו (ראו – עמ' 39 ואילך). עצם העובדה שקיים שוני בין המסמכים השונים אינו מצדיק שמיעה מחדש של חלק מן העדים, מפני שלצדדים שמורה הזכות לטעון בסיכומיהם למשמעות הראייתית שיש לתת לשוני בין המסמכים, מבלי שכמובן אביע בשלב זה דעה בעניין זה, לכאן או לכאן.