ת"א 16274-07-15 אבו סרחאן נ' בית החולים אל מקאסד אל ח'ירייה אל אסלאמיה

במהלך שנת 2012 טופלה התובעת בבית החולים הנתבע. בכתב התביעה מיום 8.7.2015 עתרה היא לצו עשה שיורה לנתבע להמציא לה את העתק תיק בית החולים הכולל את הרשומות הרפואיות בעניין טיפוליה וזאת בהתאם לזכותה מכוח חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (להלן – חוק זכויות החולה). על-פי הנטען בכתב התביעה, תביעה זו הוגשה לאחר שהתובעת פנתה מספר פעמים אל הנתבע בבקשה שימסור לידיה את הרשומות הרפואיות בעניינה, אך לא זכתה לכל מענה.

2.כתב ההגנה הוגש ביום 7.10.2015 ובו לא הובא כל נימוק לסירוב הנתבע להמציא לידי התובעת את הרשומות הרפואיות ולמעשה, אין בכתב ההגנה כל טענת הגנה. בכתב ההגנה נכללו רק הטענות הבאות: אמירות כלליות (הודעה בעניין זהות בא-כוח הנתבע, אמירה כי טענותיו חלופיות או מצטברות וכדומה והכחשת כל דבר שהנתבע לא הודה בו – שם, פסקאות 3-1); הכחשה גורפת של כל הנטען בכתב התביעה (שם, פסקאות 13-4, שבהן הוכחשו פסקאות 10-1 בכתב התביעה); בקשה למחיקת התביעה בשל היעדר עילה מבלי לנמק את הדברים (פסקה 15); טענה בדבר היעדר סמכות עניינית מהנימוק, שלטענת הנתבע, תביעה לפי חוק זכויות החולה מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה וכי בית משפט השלום אינו מוסמך להידרש לתביעה לקבלת רשומות רפואיות מבית חולים (שם, פסקאות 14, 17-16).

חרף היעדרו של נימוק המבהיר את טענת הנתבע בדבר היעדר סמכות עניינית של בית משפט זה להידרש אל התביעה הנדונה, התבקשה התובעת, בהחלטה מיום 12.10.2015, להגיב לטענות אלו של הנתבע ותגובתה הוגשה ביום 4.11.2015.

3.כפי שטענה התובעת בצדק, אין כל בסיס לטענת הנתבע, שכאמור, אף לא נומקה, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית להידרש אל התביעה הנדונה.

סעיף 18 בחוק זכויות החולה קובע את זכותו של מטופל לקבל מידע רפואי מהמוסד רפואי שבו טופל, לרבות "מידע רפואי מהרשומה הרפואית, לרבות העתקה, המתייחסת אליו" (סעיף 18(א)). חריג לזכות זו נקבע בסעיף 18(ג), אשר על-פיו ניתן להימנע ממסירת מידע רפואי, מלא או חלקי, אם המידע "עלול לגרום נזק חמור לבריאותו הגופנית או הנפשית של המטופל או לסכן את חייו". במצב שבו מתקיים חריג זה, על המטפל (בית החולים) לפעול כאמור בהוראה זו וכן חלות הוראות סעיף 18(ד) ו-(ה).

בענייננו, נראה לכאורה, אין מדובר במצב שבו התקיימו נסיבות החריג הקבוע בסעיף 18(ג) – מכל מקום, הנתבע כלל לא טען זאת – ועל-כן, בהיעדר כל נימוק או טענת הגנה כלשהי מצד הנתבע, חלה עליו חובה למסור לידי התובעת את הרשומות הרפואיות.

4.אין הוראה הקובעת כי תביעות מכוח חוק זכויות החולה הן בסמכותו של בית הדין לעבודה וממילא שתביעות אלו אף אינן בסמכותו הייחודית. הוראות חוק זכויות החולה אינן נמנות עם העניינים המנויים בהוראות סעיפים 24 ו-25 בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, הקובעות את העניינים המצויים בסמכותו הייחודית. הוראות חוק זכויות החולה ובכללן הוראת סעיף 18, אף אינן קשורות בנושאים המוסדרים בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, שלגביהם נקבע בסעיף 54(ב) בחוק זה כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בעניינים שבין מבוטח לבין הגורמים המנויים שם.

5.מבלי לקבוע דבר לעת הזו ומבלי שיש בכך כדי לחייב באשר לתוצאת התביעה, עולות לכאורה, המסקנות הבאות: האחת, כל עוד לא טען הנתבע אחרת, הרי שכאמור ובהתאם להוראת סעיף 18 בחוק זכויות החולה, לתובעת זכות חוקית לקבלת הרשומות הרפואיות בעניינה; השנייה, בית משפט זה מוסמך להידרש אל התביעה הנדונה; השלישית, הנתבע לא העלה כל טענת הגנה ואף לא העלה כל נימוק המבהיר על שום מה לא יימסרו לתובעת את הרשומות הרפואיות המלאות בעניינה.

לפיכך, עד יום 11.11.2015 ינמק הנתבע על שום מה לא יסכים למתן צו עשה כמבוקש. יובהר, כי היעדר הנמקה במועד, תיחשב להסכמה למתן פסק-דין כמבוקש.