שלמה פרנקל נ' בנדרי אליה

1.בין הצדדים נחתם הסכם למכירת נכס מקרקעין. אין חולק כי עד היום, לא מולאו שתי תניות בהסכם, שאינן קשורות להעברת החזקה, הזכויות במקרקעין או בתשלום התמורה.

השאלה שבמחלוקת היא, אם בעת הזו מוטלת החובה על הנתבעים, או מי מהם, לקיים את ההתחייבויות באותן תניות ואם כן – מהו הסעד המגיע לתובעים בשל העיכוב בקיום ההסכם.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

2.התובעים חתמו על הסכם מכר עם הנתבע 1 (להלן: הנתבע), למכירת מגרש הכולל מבני מגורים בראשון לציון. בבית שנמכר היו מקלט, שתי חנויות ושלוש דירות מגורים והוא היה רשום כבית משותף. החוזה נחתם ביום 11.10.1994 והחזקה במגרש ובו בית המגורים הועברה בסוף אותה שנה לידי הנתבע.

בחוזה המכר נקבעה תמורה עבור הנכס שנמכר ואופן התשלום לתובעים, כמקובל, וכן נכללו שני תנאים נוספים, שאינם נפוצים בחוזי מכר, שהם גדר המחלוקת בהליך זה. מפאת חשיבותם, להלן נוסח סעיפים 11 ו- 12 לחוזה המכר:

"11. על הבית שייבנה על החלקה יותקן שלט בו יהיה כתוב בית איטה ונחום טפר.

12. א. לאחר גמר בניית הבית המשותף על המגרש יסדיר הקונה למוכר זכות שימוש בלעדית ב-2 מקומות חניה בחניון התת קרקעי או בחניה עלית במקומות שיתואמו עם המוכר למשך 999 שנה ללא תשלום, ותירשם חכירה לטובת המוכרים בלשכת רישום המקרקעין לפי תשריט...".

3.לטענת התובעים, לאחר שנמסרה החזקה בנכס ושולמה התמורה, המתינו למעלה מ- 15 שנים לקיום ההתחייבויות להתקנת השלט ומסירת שני מקומות חניה. התובעים פירטו כי ניתן למבנה שהוקם על המגרש טופס 4 בחודש מאי 2010 וכשנה לאחר מכן ניתנה למבנה תעודת גמר. לפיכך דורשים התובעים כי הנתבע, והחברה שהוקמה על ידו (היא הנתבעת 2 – להלן: החברה) יפעלו על פי ההתחייבויות שפורטו בסעיפים 11-12 לחוזה המכר.

התובעים סבורים כי הימנעות הנתבעים מלבצע את המתחייב מהווה הפרה של הסכם המכר המזכה אותם בפיצוי המוסכם בסך 100,000 דולר בהתאם לסעיף 14 להסכם המכר, וכן בתשלום שווה ערך לזכות השימוש בשתי חניות בסך של 500 ₪ לחודש, במהלך התקופה מאז ניתנה תעודת הגמר ועד למועד הגשת התביעה.

התובעים עתרו לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הפיצויים כאמור לעיל, וכן ליתן צו עשה המחייב את הנתבעים לבצע את הנדרש על פי הסעיפים הנזכרים בחוזה המכר: התקנת שלט ומסירת זכות שימוש בשני מקומות חניה.

4.הנתבעים סבורים כי אין כל יריבות בין התובעים לבין הנתבעת 2, שאינה צד לחוזה המכר ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדה בהעדר עילה.

עוד טענו הנתבעים, כי כוונת הנתבע, באשר לסעיפים 11-12 לחוזה, היתה כי חובות אלה יתגבשו כאשר ייבנה בית משותף על החלקה, שהוא מגדל מגורים המונה עשרות רבות של דירות, המשולב קומת קרקע למסחר. הנתבעים טענו כי עד היום לא ניתן להם היתר לבנות את הבית המשותף המתוכנן וזאת בניגוד למדיניות שהיתה קיימת בעבר, ועל כן טרם הבשילה העת לדרוש את מימוש ההתחייבות כאמור בחוזה.

באשר לשלט, ניתנה הסכמת הנתבע במהלך ניהול ההליך (ביום 8.12.16) להציב שלט "מהיום" (עמוד 3 לפרוטוקול שורה 10). ב"כ הנתבעים הוסיף באותו דיון ואישר כי "אפשר לשים שלט מכובד. לשים אותו אפילו בחזית המרכז המסחרי" (עמוד 5 שורות 2-3). מאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה על גודל השלט, גודל הכיתוב ומיקום הצבתו, לא הוצב שלט כזה עד היום.

בנוגע לשימוש בחניות, הפנו הנתבעים לנוסח סעיף 12 לחוזה, שם נרשם שההתחייבות תיכנס לתוקפה "לאחר גמר בניית הבית המשותף על המגרש". לשיטת הנתבעים, הבית המשותף הוא רק המבנה הכולל קומות מגורים אשר יירשם ככזה לאחר שייבנה כאשר בעת הזו, נבנו רק קומות מסחר וחניון. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "הנתבע 1... יקבע את השלט בלובי הבית המשותף שייבנה במהרה (כך לתקוות הנתבעים)".

דיון והכרעה

5.אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין בשלב זה כי מצאתי לקבל את התביעה הכספית בחלקה הקטן, ולהיעתר לבקשה למתן צו עשה הן בנוגע להצבת השלט, והן באשר למתן זכות שימוש בשני מקומות חניה, כפי שיפורט להלן.

התיישנות

6.טענת ההתיישנות שהועלתה בתצהיר הנתבע ובסיכומים, לא נטענה בכתב ההגנה, שהוא "ההזדמנות הראשונה" להעלאתה ועל כן דינה להידחות.

חוסר תום לב