ת"א 16237-01-12 שדמות הדרום בע"מ נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ/

לפני בקשה להבהרה, השלמת השמטה מקרית ותיקון טעות בפסק הדין מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

טענות התובעת(המבקשת)

1. טענות התובעת מתמקדות בשתי סוגיות: האחת, המועדים לחישוב הפרשי הצמדה וריבית בגין הסכום הנומינאלי שנקבע בפסק הדין, השנייה, תוספת מע"מ לסכום פסק הדין.

    

2. ביחס לסכום הנומינאלי שנפסק, 1,391,347 ₪, נטען כי המועד בו היתה הנתבעת אמורה לשלם את הפרשי התשלום החודשיים בגין ההצמדה הוא המועד החוזי החודשי לתשלום כל אחד ואחד מתשלומי דמי השכירות. סכום התביעה כפי שהופיע בכתב התביעה עמד על 1,813,560 ₪ וכלל את ההפרשים בגין דמי שכירות חודשיים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום החוזי של כלל תשלום ושל דמי השכירות ועד למועד הגשת התביעה ובצירוף מע"מ על מלוא הסכום כולל הצמדה וריבית.

    

3. בסעיף 65 לפסק הדין נקבע על ידי בית המשפט כי הסכום הנומינאלי לפני צירוף הפרשי ההצמדה והריבית ממועד התשלום החוזי ועד למועד הגשת התביעה עומד על סך 1,391,347 ₪ לא כולל מע"מ, סכום עליו לא חלקו הצדדים וסכום זה אף מופיע בסעיף 3 לחוות דעתו של רו"ח אבי ניסן מטעם התובעת. במסגרת סעיף 3 לחוות דעתו של רו"ח ניסן פורט גם סכום הפרשי התשלום החודשים לאחר צירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועדו החוזי ועד למועד הגשת התביעה סכום המסתכם בסך של 1,576,354 ₪ לא כולל מע"מ ונכון למועד הגשת התביעה. חוות דעתו של רו"ח ניסן פירטה את הפרשי התשלום מינואר 2005 ועד דצמבר 2011, לא נסתרה ונתקבלה במלואה.

    

4. ביחס לרכיב השני, מס ערך מוסף, טוענת התובעת כי התביעה הוגשה בגין הפרשי דמי שכירות לתשלום כאמור ובתוספת מע"מ כדין בסך של 1,813,560 ₪ כמפורט בסעיף 29 לכתב התביעה. על פי דין, דמי השכירות חייבים במס ערך מוסף, ואלו נתבעו מפורשות בתביעה ואף לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הפרשי דמי השכירות, ככל שייפסקו לטובת התובעת, נושאים מס ערך מוסף. על כן יש לראות בפסק הדין ככולל חיוב לפיו יש להוסיף מע"מ על מלוא הסכום בו חויבה הנתבעת, לרבות, על ההצמדה והריבית ואין ספק כי מדובר בהשמטה מקרית.

    

5. במסגרת תשובתה של התובעת לתגובת הנתבעת לבקשה כאן מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבעת כלל לא התייחסה לשני הנושאים, תוספת המע"מ על דמי השכירות החודשיים וחיוב בהפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב החוזי. נטען כי הנתבעת הסתפקה באמירות כלליות וציטטה סעיפים ללא יישום למקרה זה וללא התייחסות לנושאים העומדים במרכזה של בקשה זו ואלו אינם עולים לכדי תגובה לגופו של עניין.