ת"א 16212-05-10 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' מירזויאן ואח'

תיק זה החל כתביעה בסדר דין מקוצר מיום 10.5.10 שבה נתבעו הנתבעים 1-3 (להלן: "הלווים") להחזר הלוואות, שלקחו מהתובע (להלן: "הבנק" או "התובע"), במרץ 1995 למימון רכישת דירה. הנתבע 4 ערב בחלקים שווים עם אחרים להסכמי ההלוואה. ההלוואות לא הוחזרו וניתן אישור רשם ההוצאה לפועל בדבר "מיצוי הליכים" לפעול כנגד הערב. ביום 14.4.11 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בסדר דין מקוצר והוסיף את הנתבע 4 (להלן: "הנתבע"). סכום התביעה כנגד הנתבע הוא על סך של 55,335 ₪.

הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ולאחר חקירה וסיכומים, קיבל רשות להתגונן. התובע והנתבע הגישו ראיות. התובע הגיש את תצהירו של מר חיים זילבר, מורשה חתימה במחלקת גביית משכנתאות (להלן: "זילבר") וכן הזמין לעדות את מר עאמר אשקר, פקיד הבנק אשר אימת את חתימת הנתבע על מסמכי ההלוואה ביום 18.3.95 (להלן: "אשקר"). הנתבע הגיש את התצהיר שהגיש לבקשת הרשות להתגונן.

עדויות התובע

אשקר העיד כי עבד בבנק משנת 1993-1996 בנצרת, וכי על פי האמור במסמך ההלוואה והערבות הוא אימת את חתימת הנתבע כערב ביום 18.3.95. אימות החתימה נעשה בשבת והסניף הפתוח בשבת הוא סניף נצרת, שבו עבד אשקר. על פי עדותו הוא אינו דובר רוסית. בשבתות היו מגיעים פקידים לגיבוי ולעיתים הייתה באה פקידה מסוימת ממגדל העמק שידעה רוסית, אך אשקר לא זכר אם היא הייתה באותו יום בו חתם הנתבע על הערבות. הנתבע הוחתם גם על מסמך ברוסית, שכותרתו על פי התרגום לעברית הוא "הודעה ללווים ולערבים" (להלן: "ההודעה ברוסית").

זילבר העיד כי לא עסק בתיק באופן אישי והוא מעיד אך ורק ממסמכי הבנק. על פי מסמכי הבנק הוא העיד שהבנק נתן שתי הלוואות, האחת לנתבעים 1-2 והשניה לנתבעת 3. הנתבע ביחד עם שני אנשים נוספים חתם כערב להסכמי ההלוואה. כמו כן הוא חתם על ההודעה ברוסית. ההלוואות נועדו לרכישת דירה על ידי שלושת הלווים. להבטחת ההלוואה שועבדו זכויות הלווים בדירה. הלווים עזבו את הארץ לצמיתות בסמוך לאחר לקיחת ההלוואה, אך למרות פיגורים מסוימים בתחילת הדרך, בהמשך שבו הלווים ושילמו את התשלומים במועד.

זילבר העיד כי במהלך שנת 1995 היו מספר תשלומים שלא שולמו וכן מאוחר יותר במספר מקרים, אולם פיגורים אלה הוסדרו בהמשך והבנק המשיך לחייב את הלווים רק בתשלומים השוטפים. נכון לסוף חודש אפריל 2004 עמדה יתרת הפיגור בהלוואת בדליאן על 0 ₪ ואילו הפיגור בהלוואת מירזיאן עמד על סכום זניח של 329 ₪, אשר נפרע בתשלום מאי וכך המשיכו התשלומים להפרע כסדרם עד 1.8.04. בסופו של יום היו פיגורים שלא נפרעו וההלוואות הועמדו לפירעון מיידי והן נפרעו חלקית באמצעות מכר הדירה בהוצאה לפועל.

עדות הנתבע

הנתבע העיד כי עלה מברית המועצות לשעבר בשנת 1994. בשנת 1995 ובטרם מלאה שנה לשהייתו בארץ נתבקש על ידי חבר לעבודה בסולל בונה, הוא אחד הלווים, לעשות לו "טובה" ולחתום על מסמכים בבנק. לדבריו אמר לו הלווה כי מדובר בחתימה פורמלית בלבד. לדבריו במועד החתימה על הערבות, ברור היה כי הוא עולה חדש, שאינו מבין עברית ושעברית היא שפה זרה לו לחלוטין והוא אינו יודע קרוא וכתוב. עוד הוא טוען, כי לא הוסבר לו כלל על מה הוא חותם וכי סבר שהוא עושה טובה לחבר. לטענתו המסמכים לא תורגמו לו לרוסית והוא כלל לא הכיר את נושא הערבות משום שהדבר לא היה נפוץ ברוסיה. עוד טוען התובע כי לא גולו פרטים מהותיים ולא נמסר לו טופס גילוי המידע לערב.

הנתבע טען כי הבנק לא יידע אותו כי הלווים מפגרים בתשלומים או כי הנכס נמכר.