ת"א 16192-10-15 אולמי שחר בע"מ נ' פרגין

לפני תובענה לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מחנות המצויה ברח' אצ"ל 4 בת"א וחיובו בדמי שימוש לתקופה של 7 שנים טרם הגשת התביעה ועד לפינויו בפועל.

מבוא:

1. התובעת הנה הבעלים הרשום של בנין בן 3 קומות המצוי ברח' אצ"ל 4 הידוע כחלקה: 85 בגוש 6135 (להלן: "הבנין"). בקומה הראשונה בבניין ממוקמות 5 יחידות מושכרות וביניהן חנות הנתבע המצויה בחזית הבניין (להלן: "החנות").

    

2. התובעת רכשה זכויותיה בבניין ובכלל זה בחנות, מהבעלים הקודמים בהסכם מכר מיום 21/2/1990.

    

3. אין חולק כי הנתבע מחזיק בחנות כדייר מוגן וזאת, על פי הסכם שכירות אשר נחתם ביום 11/11/79 (להלן: "הסכם השכירות"). לאור חשיבותן להמשך הדברים הנני מוצאת לציין, כבר בשלב זה, כי במסגרת ההסכם נקבעו תניות כדלקמן:

    

   במסגרת הכותרת להסכם נקבע כי מטרת השכירות הינה :"חייטות בלבד".

    

   בסעיף 3 להסכם השכירות נקבע כי:

   "השוכר מתחייב להשתמש במושכר אך ורק למטרה הקבועה ליעל ולא למטרה אחרת כלשהי בלי הסכמתו של המשכיר בכתב"

    

   בסעיף 19 להסכם השכירות נקבע כי:

   "אם השוכר יפר או לא יקיים איזה תנאי או התחייבות הכלולים בחוזה הזה או אם השוכר לא ישלם בזמן איזה שהוא סכום שהוא חייב בו לפי החוזה הזה וגם/או אם התאגיד או השותפות המהווה את השוכר תפורק או תחוסל, אזי בכל אחד מהמקרים הנ"ל ייחשב החוזה הזה כבטל ומבוטל ומבלי לפגוע בזכותו של המשכיר לקבל כל סעד או תרופה אחרים, יהיה הוא רשאי לתבוע מיד את פינוי המושכר ובכל מקרה הרשות בידי המשכיר לתבוע מאת השוכר כל נזק שנגרם לו עקב ההפרה או אי קיום כנ"ל, או לעשות את כל התיקונים והדברים האחרים שהשוכר חייב בעשייתם ולתבוע את ההוצאות שנגרמו לו מאת השוכר מבלי לפגוע באיזה מזכויותיו האחרות לפי הסכם זה".