ת"א 16169-02-14 מהאי ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים ואח'

לפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף וזאת בהעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום משני טעמים: האחד, התביעה עוסקת בהשלמת הפקעה מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "הפקודה"), והשני, התביעה עניינה בעלות במקרקעין ולא חזקה כהגדרת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984.

רקע עובדתי:

התובעים הגישו תביעה למתן צו מניעה קבועה אשר יופנה כנגד הנתבעות וימנע מהן לתפוס את החזקה בקרקע שבבעלות התובעים בראס אלעמוד בירושלים, שפרטי הקואורדינטות שלה מפורטים בכתב התביעה (להלן: "הקרקע") .

התובעים רכשו את הזכויות בקרקע ביום 21.8.05 ממר יאסר טוויל. מכוח היתר בניה מספר 58689 הקימו התובעים את ביתם על הקרקע.

קדמו לרכישת הקרקע מספר תוכנית מתאר ובניין, שרלבנטיות לעניינינו. בשנת 1998, מספר שנים לפני שהתובעים רכשו את הקרקע, פורסמה תוכנית מתאר מקומית 2668 אשר קבעה בין היתר כי חלק מהקרקע מיועד להפקעה לצורך סלילת כביש.

ביום 23.5.01, כארבע שנים לפני שהתובעים רכשו את הקרקע ממר טוויל, ניתן תוקף לתב"ע 6877 אשר קבעה כי השטח המיועד בקרקע לדרך ציבורית, יועבר לבעלות עיריית ירושלים, ללא תמורה, וזאת כתנאי לקבלת היתר בניה במקום. מר טוויל חתם באותו תאריך על התחייבות להעביר את אותו חלק בקרקע לבעלות עיריית ירושלים (ראו סעיף ט.5. לתקנון התכנית).

ביום 6.11.13 פרסמה הועדה המקומית הודעת הפקעה, ובה הודיעה על הפקעת חלק מן הקרקע, והודיעה גם כי בכוונתה לתפוס באותה קרקע חזקה בתוך 60 יום. הודעה זו כותרתה "הודעה על כוונה לרכוש זכויות בקרקע ולקנות חזקה בקרקע לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 ולפי חוק התכנון והבניה".