ת"א 16162-07-15 כהן נ' כהן בית הלוי ואח'

בפני תביעת פינוי שהוגשה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים 1-2 ובה ניתנה רשות להתגונן. לאחר מתן הרשות להתגונן, תוקן כתב התביעה באופן שהנתבעת 3, אמה של הנתבעת 1, צורפה אף היא כנתבעת.

התביעה היא תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ממשק 76 במושב משמר איילון (להלן: המשק), שבבעלות התובע.

המשק נרכש ע"י התובע ביום 25.2.15 כשבהסכם הרכישה מבעליו הקודם, שנערך באמצעות כונס הנכסים של בנק דיסקונט שמונה למימוש הנכס, נכתב בסעיף 2.2.5 כי "המשק תפוס על ידי מחזיקים כאמור בסעיף 2.6 להלן וכי ביום 3.1.13 ניתן פסק דין בעניין פינוי המשק". בסעיף 2.6 נאמר כי "ידוע לו שהכונס לא קיבל את החזקה במשק וכי המשק מוחזק על ידי הבעלים הרשומים או על ידי צדדים שלישיים אחרים כלשהם, והכונס אינו אחראי לפינויים של אלה, ואחריות זו מוטלת על הקונה בלבד, על אחריותו ועל חשבונו".

הבעלים הרשומים של המשק באותה עת היו הנתבעת 3 (להלן: שולמית), המתגוררת בו, והאב שמעון כהן, אשר מזה שנים נמצא בחו"ל ואין חולק כי לא החזיק במשק ואינו מחזיק בו. התובע מאשר כי בעת הרכישה, הסכים שלא לתבוע את פינוי שולמית, שהינה אשה מבוגרת (74) וחולה, מסיבות הומניטריות.

הנתבעים טוענים בתצהיריהם, כי הנתבעת 1 (להלן: איריס) התגוררה במשק יחד עם אמה שולמית למעט תקופות קצרות בהן התגוררה לסירוגין בדירות באזור המרכז. לאחר נישואיה לנתבע 2 (להלן: אלעד) בשנת 2014, עבר גם הוא להתגורר עמן במשק, החל מיוני 2015.

התובע טוען כי אין זה נכון שאיריס התגוררה בנכס לפני יוני 2015 והוא מפנה לכך שכתובתה הרשומה משרד הפנים היתה בתל אביב ושאין לה מסמכים בכתב שיש בהם ראיה להוכחת מגוריה במשק. כן הגיש התובע תצהיר של דודתה של איריס (אחות אביה), לבנה בר (להלן: לבנה), לפיו איריס לא התגוררה במשק בשנים הרלוונטיות ולפני יוני 2015.

כן מפנה התובע לפסק הפינוי שניתן נגד שולמית בשנת 2013, לפני חתימת הסכם המכר, ולכך שאיריס לא היתה צד לאותו הליך, ולטענתו הדבר מלמד בבירור על אי מגוריה במשק.

המחלוקות בין הצדדים הן איפוא הן במישור העובדתי – בשאלת מגוריה של איריס במשק לפני חתימת הסכם המכר, והן במישור המשפטי – בשאלת מעמדה של שולמית במשק והאם היתה זכאית להתיר לאיריס ואלעד להתגורר עמה, מכח זכויותיה אלה.

מטעם התובע הוגשו תצהירו, תצהיר אביו איתן כהן (להלן: איתן) ותצהיר לבנה.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם. והוזמן יו"ר ועד המושב לעניין הליך קבלתו של התובע כחבר באגודה.

רקע

שולמית ובעלה שמעון היו בעלי הזכויות במשק ומשכנו אותו לבנק מזרחי טפחות. במשק התנהל, פרט לבית המגורים, מפעל גידול פטריות, ע"י חברה בניהול שמעון. עקב הסתבכותם הכלכלית של שמעון והחברה, ואי העמידה בתנאי המשכנתא, הבנק הגיש בקשה למימוש המשכון, וכונס הנכסים מטעם הבנק מכר את המשק בשנת 2007 לקונה אשר מסעוד נאמן (להלן: הרוכש). בשלב הדיון באישור הסכם המכר, שמעון כבר עזב את הארץ, ושולמית, אשר ביקשה להמשיך להחזיק בבית המגורים, טענה לגבי היותה קרבן של התנהלותו הכלכלית. בית המשפט המחוזי אישר את הסכם המכר וקבע כי מאחר שעיקר עניינו של הרוכש הוא במפעל הפטריות, שולמית תוכל להכנס למו"מ עם הרוכש לגבי פינויה, בין בכפוף לתשלום ובין בכל דרך אחרת.

הרוכש ושותפו מר אינדיג הגישו תביעת פינוי נגד שולמית (ת"א 40247-09-11), ובמהלך הדיון ביום 3.1.13, הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה שולמית תפנה את המשק עד ליום 15.11.13, ותעביר את החזקה בו לתובעים. כן הוסכם, כי בנה של שולמית, ירון כהן (להלן: ירון), ישמש כערב לפינוי המשק על ידי שולמית במועד המוסכם, ויחתום על ערבות ע"ס 150,000 ש"ח. עוד הוסכם, כי אם תציע שולמית קונה למשק, אשר יסכים להמשך מגוריה בו, והתובעים יגיעו עמו להסכמה על המחיר, יבוטלו פסק הפינוי והערבות. ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין. יצויין, כי בעת הדיון נכחו באולם שולמית, ירון ולבנה.

מאחר שהרוכש משכן את זכויותיו במשק לבנק דיסקונט, ולא עמד בתנאי ההחזר, מונה למשק פעם נוספת כונס נכסים מטעם הבנק, עו"ד לורך. במקביל, ניסו הרוכש ושותפו אינדיג למצוא קונה לנכס.

התובע, באמצעות אביו איתן, נכנס למו"מ עם אינדיג, ואף הגיע עמו ביולי 2013 להסכם על רכישת המשק, ושילם מקדמה. במהלך המו"מ פנתה לבנה לאיתן וביקשה כי יתיר לשולמית להמשיך להתגורר בבית המגורים, לנוכח נסיבותיה האישיות והרפואיות הקשות. איתן הסכים לכך. לאחר חתימת ההסכם, הוברר לתובע ולאביו על כך שמונה למשק כונס נכסים לפני חתימת ההסכם, ובמצב זה בוטל ההסכם, המקדמה הוחזרה, והתובע החל במו"מ עם הכונס לרכישת המשק, באותו מחיר שסוכם עם אינדיג.

בינואר 2015, כשהמו"מ היה בעיצומו, שולמית הגישה בקשה למתן צו מניעה לבנק דיסקונט ולרוכש לפינויה מהמשק (ת"א 38491-01-15), בתמיכתו של התובע, שנתן לטובתה תצהיר כי הוא מתעתד לרכוש את המשק ויסכים להמשך מגוריה של שולמית בהתאם להסכם שייחתם ביניהם.