ת"א 16147-09-16 דדון ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל

בפני בקשה למתן צו מניעה האוסר על המשיבה (רשות מקרקעי ישראל) "להפעיל את תיק 5189-06-12 כנגד המבקשים" (כלשון הבקשה). הבקשה הוגשה בצוואת חדא עם תביעה לסעד הצהרתי בגדרה עותרים התובעים כי בית המשפט יצהיר כי "פסק הדין בתיק 5189-06-12 אינו חל על התובעים" (והכל כמפורט בבקשה ובתביעה).

בקצרה אציין כי תא"ח 5189-06-12 (להלן: "התביעה לפינוי") הוגש על ידי רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") בקשר לשטח בבעלות המדינה או רשות הפיתוח המשתרע על פני כ-90 דונם בתחום העיר בני-ברק. ביום 5.5.2016 ניתן פסק הדין בתביעה לפינוי לפיו על הנתבעים בהליך הפינוי לסלק ידם מהשטח נשוא התביעה (והכל כמפורט בפסק הדין בתביעה לפינוי).

אקדים ואומר כי לאחר ששקלתי את הבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסעד זמני דחייה אף ללא צורך בקבלת עמדת הצד שכנגד, וכך –

הכללים החלים בעניין בקשה לצו מניעה זמני קבועים בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ועיקרם בחינת שאלת קיומה של עילת תביעה טובה ובחינת נטייתו של מאזן הנוחות בנסיבות המקרה:

"362.    (א)    הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)    בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

1. הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

   (2)אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

    

   (ההדגשות לעיל ולהלן אינן במקור)

   שני שיקולים אלו - סיכויי התובענה ומאזן הנוחות - יש לשקללם כמעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שעוצמתו של האחד גדולה כך ניתן יהיה להסתפק בעוצמה פחותה של השיקול השני (ראו: רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות (1993) בע"מ (פורסם במאגרים, ניתן ביום 6.6.2006); רע"א 9308/08 אלול נ' רביב (פורסם במאגרים, ניתן ביום 21.4.2009).

   ראשית ובמישור סיכויי התובענה. הלכה למעשה סיכוייה של תובענה זו אינם מן הגבוהים וזאת בלשון המעטה ובאופן לכאורי בלבד כמתחייב מהשלב הדיוני הנוכחי. ויוסבר, ההליך העיקרי שבפני הוא למעשה לאשרר פסק דין אשר ניתן זה מכבר על ידי מותב אחר בהליך אחר. הליך מסוג זה לא מוכר, ואף אינו נדרש. אין צורך בקיומו של הליך נפרד אשר יצהיר כי הליך קודם חל על א' ואינו חל על ב' או להיפך. פסק דינו של בית המשפט בגדרי התביעה לפינוי מדבר בעד עצמו. חזקה על רשות מקרקעי ישראל שתפעל בהתאם לפסק הדין ככתבו וכלשונו. ודוקו, הליך של פתיחת תיק נוסף – חיצוני להליך הקודם – לצורך הבהרתו של פסק הדין בתביעה לפינוי (או בכל תביעה אחרת), או לצורך אישרורו, אין לו מקום.

    

   די בכך למעשה כדי לדחות הבקשה. אין מקום לסעד זמני בגדרי הליך אשר לכתחילה סיכוייו דלים עד כדי אפסיים.