ת"א 1614-02-10 קיבוץ אושה ואח' נ' חברת החשמל לישראל בעמ ואח'

רקע עובדתי

בפני בקשה, שניה במספר, להורות על סילוקה על הסף של תביעה שהגישו 150 יישובים שיתופיים כנגד חברת החשמל לישראל בע"מ וכן כנגד הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל (להלן: "רשות החשמל"). בבקשה זו עותרת חברת החשמל לסלק את התביעה על הסף ככל שהיא מופנית כנגדה, ולחילופין, לסלק על הסף את הסעדים הכספיים וההצהרתיים הנתבעים בגדרה.

בתביעתם שהוגשה ביום 1.2.10, עתרו התובעים למתן פסק דין המצהיר כי בהיותם צרכני תעריף עומס וזמן (תעו"ז) במתח גבוה, הם זכאים להיות מחויבים, החל מה- 1.9.05, בגין החשמל המסופק להם ב"תעריף מכירה מרוכזת", שהנו זול מהתעריף הרגיל לצרכני תעו"ז למתח גבוה, בו הם מחויבים בפועל (להלן: "התעריף המופחת").

לשיטתם, חיובם לפי התעריף הרגיל לצרכני תעו"ז במתח גבוה, נעשה ללא כל הצדקה, בשים לב לכך שהם רוכשים את החשמל מחברת החשמל במרוכז, ונוכח העובדה שהמכירה המרוכזת של החשמל לישובים השיתופיים חוסכת לחברת החשמל סכומי עתק.

ביום 3.6.10, במקביל להגשת כתב הגנתה, הגישה חברת החשמל את בקשתה הראשונה לסילוק התביעה על הסף, מחמת היעדר אינטרס לגיטימי, שיש בכוחו להצדיק הגשתה של התובענה כתובענה לסעד הצהרתי בלבד, בלא תשלום אגרת משפט כדין. בנוסף, נטען כי התובענה הוגשה טרם זמנה, וזאת בשל אי מיצוי ההליכים העומדים לרשות התובעים מכוח חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996.

במסגרת החלטתי מיום 27.2.11 מצאתי כי אין בנמצא כל טעם שיש בו כדי למנוע את התובעים מהגשת תביעה כספית בגין הסכום אותו חייבת חברת החשמל להשיב לכל אחד מהם, לפי טענתו. כן קבעתי כי אין כל הצדקה לכך שהתובעים ישאו בתשלום אגרת משפט רק בגין סעד הצהרתי, כאשר הסעד הממשי שאליו הם מכוונים, וודאי לגבי תקופת העבר, הינו סעד אופרטיבי לתשלום סכומי כסף. עם זאת, לא ראיתי להורות על סילוק התביעה על הסף, שעה שניתן לרפא הפגם על דרך של תיקון כתב התביעה על-ידי כימות הסעדים הכספיים להם טוענים התובעים והוספת סעד כספי מתאים, תוך תשלום האגרה המתחייבת מכך. לפיכך, הוריתי על הגשת כתב תביעה מתוקן בו יכללו הסעדים הכספיים המתאימים.

עוד הוספתי בהחלטתי זו, למעלה מן הדרוש, כי לא מצאתי ממש בטענת חברת החשמל לגבי היות התביעה "תביעה מוקדמת" מחמת אי מיצוי הליכים העומדים לרשות התובעים מכוח חוק משק החשמל. זאת, היות ולאחר תיקונה, תהא זו תביעה כספית להשבת תשלומי יתר ששולמו על ידי התובעים, ומכאן שברי כי התביעה נמצאת בסמכותו של בית משפט אזרחי לפי סכום התביעה.

ביום 12.6.11 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטה כאמור, בגדרו נכללו סעדים כספיים. ואולם, בהמשך לכך הגישה חברת החשמל בקשה לסילוק על הסף של חלק מן הסעדים ההצהרתיים שנותרו בכתב התביעה, בטענה כי הסעדים הכספיים שנתבעו הינם חלקיים בלבד. בעקבות זאת, גובש הסדר דיוני בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה, במסגרתו הסכימו הצדדים על הגשת כתב תביעה מתוקן בשנית, בו יכומתו מלוא הסעדים הכספיים הנדרשים. כך, כתב התביעה המתוקן, אשר הוגש ביום 13.9.11, כולל שני סעדים עיקריים: האחד - השבת כספים בסך של כ-100 מיליון ש"ח שנגבו, על פי הטענה, ביתר, בתקופה שבין חודש ספטמבר 2005 לבין חודש ספטמבר 2011, והשני - סעד הצהרתי בדבר זכותם של התובעים לצריכת חשמל בתעריף המופחת. כתב הגנה מתוקן מטעם חברת החשמל הוגש ביום 31.10.11.

ביום 28.11.12 הגיעו הצדדים להסדר דיוני נוסף, במסגרתו הוסכם על צירוף רשות החשמל כנתבעת נוספת או כבעל דין דרוש, וכן הוסכם כי יראו את טענות התובעים בכתב התביעה המתוקן כטענות המופנות גם כלפי רשות החשמל. כתב התביעה המתוקן בשלישית הוגש ביום 5.10.12 ואילו כתב הגנה מטעם רשות החשמל הוגש ביום 12.5.13. חברת החשמל לא הגישה כתב הגנה מתוקן בעקבות תיקון זה לכתב התביעה.