ת"א 16087-08-16

הצדדים הסמיכוני לתן את פסה"ד לפי סע' 79א עם רצפה ותקרה מוסכמות (ראה ההסכמות בפרוטוקול הישיבה, ובהודעות המשך). התוצאה לא תנומק אך אזכיר עיקרי הטענות.

1. לטענת התובע , ב 9.5.15, ירד הוא מאוטובוס בתחנת הדלק של הנתבעת 1 בתענכים, הספיק לצעוד כמה צעדים ומעד כתוצאה מהתקלות במכשול: אובייקט מתכתי שהתנתק כנראה מעמוד מידע לחצי אוויר, בסמוך למשאבת מילוי אוויר. צורף צלום.

2. על פי התיעוד שצורף סבל התובע מכאבים בשורש יד שמאל, ללא נפיחות וללא שבר, אך אותר ממצא בצלום (הרחבה קלה של מרווח). בעקבות אולטראסאונד צוין שמתאים למחלת דה-קוורווין. היו ביקורים חוזרים, הכאבים נמשכו והתובע נזקק לטיפולי פיסיותרפיה ורפואה משלימה (לפי התיעוד עד חודש דצמבר 2015). בשלב מסוים הומלץ לשקול התערבות ניתוחית.

3. נטען שאף התרמיל, הבגדים והנעליים נקרעו (צורף צלום הנעלים הקרועות). התובע ביקש פיצוי בסכום גלובאלי בסך 1000 ₪ בגין נזקים אלה, פיצוי בגין נזק לא ממוני, עזרת צד ג' – בעיקר של רעייתו, ופיצוי בגין עלויות טיפול רפואי בהן נשא מכיסו ונסיעות לטיפולים.

התובע היה גמלאי לעת התאונה כך שאין הפסדי שכר.

5. התובע טען לאחריות מלאה של הנתבעת 1, בלא אשם תורם.

6. הנתבעות ביקשו לדחות התביעה, באין אחריות. לדבריהן, לכל היותר נפל התובע באין רשלנות מצדה של הנתבעת 1 ובאין מכשול, בחוסר שימת לב לדרכו ומדרך רגלו. אחריותו של מחזיק במקרקעין אינה מוחלטת ומצופה ממבקר סביר לא ללכת בצמידות לעמדות מילוי אוויר, כאשר אינו מבקש למלא אוויר.

7. הנתבעות מפנות לכך שאין טענת נכות, ומטילות ספק בקשר בין הטיפולים הפיסיותרפיים והרפואה המשלימה לבין התאונה, כאשר צורפה רשימת הטיפולים אך לא כרטיס הטיפולים, והנתבעות מפנות לכך שלתובע עבר רפואי בתחומים שונים. לטעמן מופרז הסכום שנתבע בגין הנזק הלא ממוני, בשים לב לממצאים הרפואיים, ואף אין הצדקה לפיצוי בגין עזרת צד ג'.