ת"א 16038-05-13 גולדפרב ז"ל(המנוח) ואח' נ' המאגר הישראלי לביטוח חובה ("הפול")

א.רקע ונתוני יסוד:

1.המנוח, אייל גולדפרב ז"ל, רווק יליד 17.6.76, קיפח את חייו ביום 21.12.12 כתוצאה מתאונת דרכים ביום 17.12.12, בעת שנהג באופנוע בזמן עבודתו, בהיותו בן 36. בתביעה נכללה גם אחותו של המנוח כתובעת 4, אך בצדק נעלמה מסיכומי התובעים, שכן אינה יורשת של המנוח, ולא תלויה בו, כהגדרת "תלויים" בפקודת הנזיקין. לא ברור מדוע צורפה כתובעת, אבל אין התובעים תובעים עוד דבר עבורה.

2.לפי צו ירושה, יורשיו של המנוח הם הוריו, התובעים 2 ו-3. אביו ויורשו של המנוח, התובע 2, יליד 1947, הוא נכה שלטענתו היה תלוי במנוח לפרנסתו. אמו ויורשתו של המנוח, התובעת 3 ילידת 1946, גם היא לטענתה היתה תלויה במנוח לפרנסתה ואבדה את שירותיו כבן. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה אך דחה את תביעת התובעים לקבלת קצבת תלויים.

3.ב"כ התובעים הגיש במצורף ל- 45 עמודי סיכומים, גם 58 עמודי מסמכים, שלא הוגשו כחלק מחומר הראיות, ולא הוסכמו על ידי הנתבעת. אתעלם ממסמכים אלה. פסק הדין ינתן לפי הראיות שהוגשו, בעדויות ובמוצגים, וטענות הצדדים לפיהם. העובדה שב"כ התובעים ראה לנכון לצרף לסיכומיו, ללא רשות, מסמכים נוספים, תביא להפחתה בסכום ההוצאות שיפסק.

ב.השתכרות המנוח בעבר וכושר השתכרותו:

4. לטענת התובעים, המנוח שירת בצה"ל שירות צבאי מלא ולאחריו למד מקצועות חופשיים ושאף להגדיל את הכנסתו על ידי פתיחת עסק עצמאי. הוא למד ועבד בעיצוב גרפי, עבד כברמן, למד קורס ספרות ועסק בכך, ולטענת התובעים, עבד בפועל כ- 237 שעות בחודש בממוצע. לטענת התובעים, המנוח היה חרוץ, כריזמטי ומצליח, שקנה לו ידידים בכל מקום אליו פנה. היו לו כישורי ניהול וכבר מגיל צעיר עבד עד לגיוסו.

5.הראיות שהוצגו בפני מראות תמונה שונה. המנוח היה בוגר 10 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות או הכשרה על תיכונית. כך מסר המנוח עצמו לד"ר טל ויצמן ביום 2.5.11, (נ/1). אני דוחה את טענת התובעים, שמכיון שמסר לרופא אחר ביום 5.8.04 שסיים תיכון, יש לראות בו כמי שסיים 12 שנות לימוד. בעיני מי שסיים את התיכון אחרי 10 שנות לימוד, הוא סיים את התיכון. יציאתו לעבודה לפני השירות הצבאי מלמדת שנשר מלימודים תיכוניים. המנוח מסר לרופאים שהוא חסר יכולת להתרכז בעבודת ניירת, תמיד סבל מבעיות ריכוז, בבית הספר לא עבר איבחון אבל למד עם לקויי למידה, התקשה במבחן תיאוריה לנהיגה, מעולם לא עבר קורס תיאורטי ובקורס בעבודה השיג הישגים נמוכים, יש לו מוטיבציה אך אינו מסוגל. לא מצליח להתרכז בקריאה, אף לא של עיתונים. בשנים 2002, 2003, 2004, 2007 ו- 2008 היה המנוח בטיפול פסיכיאטרי ממושך עקב אפיזודות דיכאוניות, אבדן התעניינות והנאה, סימני חרדה וירידה בתיפקוד שהחלו עוד בשנת 2000 (נ/1). ד"ר ויקטור רוזנברג התרשם ביום 22.12.05 שהמנוח "מראה אינטליגנציה בינונית". המנוח סבל, לפי דו"ח של ד"ר אבי ראפס משלושה גלים של דכאון בגיל 18, 27, ו- 31 (נ/1).

6.בניגוד לטענה בסיכומים בדבר לימוד מקצועות חופשיים, הראיות מראות, שהמנוח לא למד שום מקצוע חופשי, ומאז שיחרורו מצה"ל במאי 1997 עבד בתחומים שונים ובעבודות שונות, ללא הכשרה מרובה וללא התמדה במקצוע מסויים, שלא לומר מעביד מסויים. הדבר מובן, על רקע נתוני הבסיס של המנוח שפורטו לעיל. אם למד עיצוב גרפי, לא התמיד לעסוק בכך. לאחר שלמד להיות ספר לא המשיך לעבוד במקצוע זה, ולאחר מכן עבד כברמן, אבל גם במקצוע זה לא התמיד ועבר לשיווק משקאות בחברת רדקס, מ- 2005 עד 2008. כלומר, מ- 1997 עד 2005, משך 8 שנים עבד בכמה עבודות ומקצועות. העובדה שבכליו נמצאה טיוטה של הצעה לעבודה כעצמאי בשיווק משקאות אין לה כל משמעות. אין לדעת ממתי הטיוטה. עדותו של המעביד, שעוד אעסוק בה, היתה מעורפלת בענין זה. הוא זכר בקווים כללים שהיתה הצעה עבודה כעצמאי בשעה שהציע למנוח לעבוד אצלו, דהיינו בשנת 2008 (עמ' 27 למעלה), ולאחר מכן העיד בצורה מעורפלת "אבל זה היה במקביל לדעתי". לשאלה מפורשת אם הדבר היה בתחילת העבודה ב- 2008 או בסמוך לתאונה ב- 2012, ענה המעביד שאינו זוכר (עמ' 27 שורה 13). אין לסמוך על עדות מעורפלת כזו כדי להסיק שהדבר היה בשנת 2012, כאשר תחילה דיבר על תחילת העבודה בשנת 2008. אני דוחה את הטענה שגם אם הדבר לא יצא לפועל הוא מצביע על כוונת המנוח ליצירת הכנסה נוספת. הטיוטה הזו לא עברה משלב של רעיון לשלב של עבודה, או אפילו משא ומתן על עבודה, ונזכור את תלונתו של המנוח על עצמו, שיש לו מוטיבציה אבל הוא לא מסוגל. הטיוטה לא הניבה שום הכנסה ואי יכולה לשמש בסיס לציפיה בעתיד.

7.בשנת 2008 נשכר המנוח לעבודה אצל חברו, כמתקין טלפונים ברכב. מעבידו של המנוח, דניאל ספאני, בהחלט הגיע להעיד כחברו הטוב, ועדותו סבלה מכך. בין היתר, התובעים מסתמכים על עדותו כדי לטעון שהפגין כישורים יוצאי דופן ואופי מנהיגותי עת הציל 3 אנשים שהיו עימו באותו פיגוע. למעשה, מה שהעיד חברו בעמ' 21 הוא שלא היה אז פיגוע בהר הבית, אלא יום אחרי ששרון עלה להר הבית, שני החברים ושתי בנות נכנסו בטעות לכפר עזריה ו"עשו עלינו לינץ'", במובן זה שהם חששו מלינץ', כאשר שני רכבים סגרו אותם מקדימה ומאחורה. ההצלה שהציל המנוח והאופי המנהיגותי שהתגלה הוא שבמקום לרוץ בטעות לתוך הכפר, כפי שעשה חברו ושתי הבנות, הוא רץ לעמדת מג"ב להזעיק עזרה. זה לא מראה אופי מנהיגותי.