ת"א 15970-01-14 ברץ נ' מועצה מקומית קרית טבעון-ב.ע

מבוא

1.עניינה של התביעה דנן הסכם חליפין של מקרקעין, שאין מחלוקת בין הצדדים כי נחתם ביום 7/7/96. זאת לאחר שהתברר כי הנתבעת (להלן: "העירייה") הקימה פארק ציבורי, גם על חלקתו של התובע, מבלי לקבל רשותו או הסכמתו לכך, ומבלי לנקוט בפעולה שלטונית כלשהי כדי לקבל לידיה הזכויות באותם מקרקעין, לרבות בדרך של הפקעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי משהתגלו הטעויות בפעולות העירייה, נוצרה מצוקה אצל העירייה, אשר נדרשה בפועל לפרק חלק ניכר מפארק ציבורי שהקימה גם על חלקת התובע. בשל כך ביקשה העירייה להחליף מקרקעין עם התובע, ולאחר משא ומתן בן מספר חודשים נחתם ההסכם מיום 7/7/1996 (להלן: "ההסכם"). ההסכם קיבל אישור הממונה על המחוז מטעם משרד הפנים. אין מחלוקת בין הצדדים כי ההסכם היה שריר וקיים בין הצדדים ואלו פעלו על פיו. לטענת התובע, פעולות העירייה על פי ההסכם היו חלקיות, באיחור, ותוך הפרת הוראת ההסכם. התובע טען כי בגין התנהלות העיריה הוא נאלץ לנקוט בהליכים משפטיים נוספים נגד העירייה שעוד ידונו להלן.

2.בתביעה המקורית כאן עתר התובע למתן סעד הצהרתי שיורה על אכיפת ההסכם. התובע טען כי הוברר לו שהתחייבות העירייה על פי ההסכם, לרבות על פי האמור במבוא ובסעיפים 7 ו-9, שבו , בהם התחייבה העירייה לשנות יעוד המקרקעין שיוענקו לתובע על פי הסכם החליפין ולהקצות לו 44% בנייה לאחר לשנות הייעוד של המקרקעין המוחלפים מקרקע חקלאית למגורים, לא בוצעה, ועל פי המצב החוקי הנוכחי לא ניתנת לביצוע.

בשל כך עתר התובע בתביעה המקורית למתן פסק דין הצהרתי שיקבע כי העירייה הפרה את ההסכם, ויחייבה לקיימו. לחלופין עתר התובע למתן כל צו ארעי שיביא לקיומו המידי של ההסכם. בכתב התביעה המתוקן טען התובע כי הוברר לו שהעירייה אינה יכולה לבצע התחייבויותיה על פי ההסכם, וגם לא ניתן לבטלו באופן שבו תושב לו אדמתו המקורית שנתפסה , כי הדבר יחייב פירוק הפארק שהוקם עליה. משכך, טען התובע כי הוא זכאי למתן פסק דין הצהרתי שיורה לעירייה לקיים את ההסכם בדרך של תשלום חלף זכויות התובע על פי ההסכם, קרי תשלום שווים הכספי של המקרקעין כאילו בצעה העיריה התחייבותה ושונה ייעודם מקרקע חקלאית לקרקע למגורים, והוענקו זכויות בניה..

כן עתר התובע לחייב העירייה בפיצויים בגין הפרת הסכם, בהוצאות לדוגמה, וכן עתר לזכאות לפיצוי הפקעה על פי פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור)-1943, בגובה 6% לשנה ממועד שיקבע ביהמ"ש.

סכום התביעה הועמד על ידי התובע לצרכי אגרה על סך של 2,500,000 ₪. הסכום נקבע בהתאם לחוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט בהסכמת הצדדים (מבלי לוותר על טענותיהם לעניין הפרת ההסכם או אי הפרתו). בחוות דעתו שם המומחה , מר פרמינגר , את השווי הכספי של הזכויות במקרקעין שהוענקו לתובע על פי הסכם החליפין פעם כקרקע חקלאית ופעם כקרקע לבנייה, כאילו שונה יעודה.

3.לאור תיקון התביעה ולאחר שבקשותיו לדחיית תשלום אגרה נדחו, שילם התובע מלוא האגרה הנדרשת עקב תיקון התביעה.

4.העירייה מצדה טענה כי דין התביעה להידחות. ביתר פירוט, טענה העירייה כי: