ת"א 15967-03-11 עטאללה נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובע טוען כי נפגע באצבעו ממאורר רכב בזמן שבדק מים ברכב מונע. הנתבעת טוענת שהתובע בדה את הסיפור, וכי ממילא אין מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. מחלוקת נוספת היא בעניין הנזק.

התובע והתאונה 

1. התובע, יליד 22/6/1970, גמלאי שב"ס, שיצא לגמלאות לאחר שנפגע בתאונה קודמת. מתגורר בכפר ירכא בצפון.

2. וזו גרסתו: ב-12/4/10, ביקש לנסוע לתל-אביב לרכוש לילדיו בגדים לכבוד חג הנביא יתרו שחל ב-24 באפריל. הואיל ורכבו לא היה תקין לנסיעות ארוכות שאל רכב מגיסו. בלילה החנה את הרכב בחניה ציבורית סמוך לביתו. בשעה 5:00, עוד טרם עלות השחר, ירד לרכב כדי לנסוע. התובע התיישב ברכב והתניע אותו, אך עוד טרם יצא לדרך החליט לבדוק את מצב המים. לשם כך פתח את מכסה המנוע ואת מיכל המים והניח את הפקק בצד. הפקק נפל לתוך המנוע. התובע ניסה לאתרו באמצעות אור מהטלפון הסלולרי. כשאיתר את פקק הושיט ידו השמאלית כדי להוציאו ואז נחתך מהמאוורר שפעל. התובע הזעיק את בנו מביתם הסמוך וזה לקח אותו למוקד רפואי בכפר ומשם לבית החולים בנהריה בו נותח באצבעו.

3. כתוצאה מהתאונה נקטע חלק מהאגודל. מומחית מטעם בית-המשפט, ד"ר יונה יניב, העריכה כי נותרה לתובע נכות בשיעור 12% – 8% בשל קיצור האגודל ו-5% בשל פגיעה בעצב המדיאני.

    

    

    

    

   חילוקי הדעות

4. התובע סבור כי הוכיח את נסיבות התאונה, וכי התאונה הינה בבחינת "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד שכן נפגע אגב שימוש ברכב לצורך תחבורתי. לטענתו השימוש שנעשה הוא "נסיעה" ולחילופין "תיקון דרך".

5. הנתבעת מכחישה את קרות התאונה, ומפנה לכך שעדות התובע היא עדות יחידה של בעל דין. לטעמה עדות התובע הייתה בלתי אמינה והיא מצביעה על הדמיון הרב והמחשיד שבין גרסתו לבין העובדות המתוארות בפסק דין שניתן בת.א 1173/03 עפיפי חאלד נ' מנורה [11/5/04], בו התקבלה טענה כי פציעה בנסיבות זהות מהווה "תיקון דרך". הנתבעת מוסיפה כי גם אם תתקבל גרסת התובע עדיין, מבחינה משפטית, אין מדובר ב"תאונת דרכים" וזאת משום שהתאונה ארעה בחנייה, טרם היציאה לדרך, ומכאן שהנסיעה לא החלה וממילא גם אין מדובר גם ב"תיקון דרך".

6. בנוסף, כאמור, קיימים חילוקי דעות בסוגיית הנזק שעיקרם בכך שאף שהתובע הוא אדם צעיר יחסית, במועד התאונה הוא לא עבד ואף יצא לגמלאות.