ת"א 15926-07-13 עמותת בעלי יחידות טיים שרינג בטבריה קלאב הוטל נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א. ק. ה.) בע"מ ואח'

בחודש יולי 2013 הגישה התובעת, עמותת בעלי יחידות טיים שרינג בטבריה קלאב הוטל (להלן: "התובעת" או "העמותה"), תביעה להורות על קיום ואכיפת הסכם בין העמותה וחבריה, לבין הנתבעת 1, חברת קלאב הוטלס אינטרנשיונל (להלן: "קלאב הוטלס").

התובעת עתרה בכתב התביעה להעביר את "מלוא חלקה של העמותה, בכספים אותם גובה בפועל חברת הניהול של המלון, בגין כלל יחידות המלון, מידי שנה בשנה, לחשבון חברת הניהול של המלון דנן, וזאת בשיעור של 5% (חמישה אחוזים) מתוך סך הגבייה הכולל ("ברוטו") של המלון, לידי העמותה עצמה".

זו אחת מני תביעות רבות ושונות המתנהלות בין הצדדים לאורך שנים בערכאות. הצדדים מודעים היטב למכלול מערכת היחסים ביניהם ולכן הסקירה העובדתית להלן תהיה בקצרה.

 רקע עובדתי 

1. מלון "טבריה קלאב הוטל" פעל בחלקו במתכונת הידועה כ-"Time Sharing" (להלן: "המלון"). בשיטה זו נמכרה בתחילת שנות ה-80 לרוכשים זכות שימוש ביחידות הנופש לפרק זמן קצוב בשנה למשך מספר קבוע של שנים, בתמורה לתשלום ראשוני וחד-פעמי וכן תשלום שנתי של דמי אחזקה שנתיים (להלן: "היחידות"). יוער, כי מלבד החלק במלון שפעל במתכונת ה"טיים שרינג" פעל גם חלק אחר במלון על בסיס מלונאי רגיל.

    

2. כל אחד מרוכשי יחידות הנופש חתם על חוזה סטנדרטי בינו לבין טבריה קלאב הוטלס, אשר הסדיר את מערכת היחסים החוזית בין הצדדים (להלן: "החוזה הסטדנרטי").

    

3. בשנת 1985 נכנסה חברת "טבריה קלאב הוטל" (להלן: "טק"ה") להליכי כינוס נכסים ופירוק. בעלי היחידות, אשר חששו שכספם ירד לטמיון, הקימו ביום 16.2.86 את העמותה, היא התובעת, אשר שמה לה למטרה לייצג את חברי העמותה מול כל גוף או מוסד בכל הנוגע לחוזי רכישת יחידות הטיים שרינג.