ת"א 15914-02-14

בחנתי את הבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, את התגובה לה והתשובה לתגובה, בראי המסמכים הרפואיים שהוגשו, חוו"ד המומחה בתחום האורתופדיה- ד"ר אוחנה (להלן: "המומחה"), שאלות ההבהרה מיום 24/2/15 שהופנו אליו מטעם התובע ותשובותיו עליהן מיום22/3/15.

על יסוד המצוי בפני בשלב זה- לא שוכנעתי שיש מקום למינוי מומחה נפרד בתחום הנוירולוגיה, לצורך הממצאים/אבחנות הנזכרים באותם מסמכים, לרבות הרישום בכרטיס האורתופד המטפל ד"ר שיף מיום 2/4/15 וכן הפניה לבדיקת סי.טי עמ"ש צווארי וממצאיה מיום 16/4/15 (שמטבע הדברים לא עמדו בפני המומחה, משום שחוו"ד ותשובותיו לשאלות התובע ניתנו לפניה).

על פניו ולכאורה- נראה כי הנ"ל מצויים בתחום מומחיותו של אורתופד, ולא הונחה בפני בשלב זה תשתית להקמת ספק בכך, ולו לכאורה.

ואכן התובע טופל מאז התאונה ומטופל ע"י רופאו בתחום האורתופדי מזה שנים.

הנ"ל אמנם הפנה אותו ליעוץ נוירולוגי. ואולם- עצם הפניה כזו- אינה שוללת את הסמכות הרפואית ואינה מפקיעה את מומחיותו של האורתופד המטפל להמשיך במעקב ובטיפול הרפואי.

ודוק. מסמך הנוירולוגית (ד"ר חילקביץ מיום 12/2/15) עמד בפני המומחה ד"ר אוחנה, שנתן עליו את הדעת וכתב, בין היתר:

לא נעלם מעיני כי הנ"ל הפנתה את התובע לבדיקות נוספות, והאורתופד המטפל ביקשו להביאן לביקור הבא (ראו רישום בכרטיס האורתופדי מיום 2/4/15), אך אין בכך כדי לשנות את המסקנה לכאורה המתגבשת לטעמי.

בשולי הדברים- ראיתי לציין, מעברו של התובע, את המפורט בכרטיסו הרפואי בתחום האורתופדי, כמצוטט גם בחוו"ד המומחה, כי:

יוצא, שאין מדובר באשם שאין לו תחלואה קודמת בעמ"ש תחתון. לכן- עצם האבחנה של פרסטזיות- תחושת נימול (שלא מצאתי בחוו"ד המומחה רישום כי התובע התלונן עליה בפניו), אינה מעידה בהכרח שמדובר בענין המצוי בתחום הטיפול והמומחיות של נוירולוג בלבד, אם בכלל.

דא עקא שהמשך המעקב הרפואי והטיפול בתובע, על פי כרטיס שצורף לתשובה לתגובה, גם לאחר הביקור הנ"ל, נעשים כאמור ע"י האורתופד ד"ר שיף.

מכל האמור- הבקשה נדחית.

שאלת ההוצאות תילקח בחשבון, ככל שידרש, בסוף ההליך.