ת"א 15871-08-16 הארגז בע"מ נ' נימצוביץ ואח'

1.בבקשתה מיום 26.9.16 (בקשה מס' 2) עותרת המבקשת למתן סעד זמני, לפיו יורה בית המשפט על עיכוב הליכי הוצאה לפועל אשר נפתחו נגדה (ונגד המשיבה) על ידי הטוען 1 בתיק הוצל"פ מס' 516537-08-16 בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב וזאת עד למתן החלטה בהליך טען הביניים, באופן שלמבקשת תינתן אורכה של 30 יום מיום ההחלטה בטען הביניים להגשת התנגדותה בתיק ההוצאה לפועל, ככל שלא יינתן צו גודר נגד הליכי ההוצאה לפועל.

בנוסף, עתרה המבקשת למתן צו ארעי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, אך בהחלטתי מיום 26.9.16 לא מצאתי הצדקה עניינית למתן צו ארעי מידי.

2.בנימוקי בקשתה טוענת המבקשת, כי ביום 7.8.16 הגישה טען ביניים במסגרתו ביקשה מבית המשפט ליתן צו גודר בעד הליכי ההוצאה לפועל הצפויים מטעם הטוען 1 או צו גודר מפני תביעתן הצפויה של הטוענות 2 – 4, ועמדה על הרקע העובדתי הרלוונטי לרבות פסק הדין שניתן בבית משפט זה על ידי כב' סגן הנשיא השופט ארבל ב- ת"א 18020-01-09 מיום 30.12.15 (להלן: "פסק הדין").

3.לשיטת המבקשת, הוראת פסק הדין היא כי אם תידרש להשיב לטוען 1 את ששילם לעירייה, יהא על הטוענות האחרות להשיב לה כל ששילמה לטוען 1 כאמור.

עוד טוענת המבקשת, כי ביום 15.9.16 התקבלה אצלה אזהרה מטעם ראש ההוצל"פ בתל אביב בגין הליכי הוצאה לפועל שנפתחו נגדה על ידי הטוען 1 כאשר מאידך הטוענות האחרות הודיעו למבקשת, במכתב מיום 3.7.16, כי הן אוסרות עליה לשלם לטוען 1, תוך שהן מסרבות להשיב לה מה שישולם על ידה לטוען 1 ומזהירות כי אם תפעל בניגוד לאיסור זה, הן יגישו תביעה נגדה בגין הפרת הנאמנות ובגין נזקיהן הנטענים.

4.המבקשת ממשיכה וטוענת, כי קיומם של הליכי ההוצאה לפועל יגרום נזק בלתי הפיך למבקשת, לרבות פגיעה במוניטין העסקי שלה ולקו האשראי הבנקאי שלה וירוקן מתוכן את טען הביניים ואת הסעד של צו גודר אשר נתבקש במסגרתו.

זאת ועוד, לשיטתה תשלום מידי של הסכום הנתבע בהוצל"פ, קרוב ל- 5 מיליון ₪, יפגע במבקשת, כאשר יכולת ההשבה של הסכום אינה ברורה.

5.בתגובתו מיום 25.10.16 עמד הטוען 1 על התנגדותו לעיכוב ההליכים של פסק הדין. לשיטתו, מדובר בפסק דין אשר קבע במפורש את דרך התשלום לעיריית קריית שמונה ואת גובה החוב, כאשר מול פסק דין זה מצוי מכתב של ב"כ טוענות 2 – 4 אשר דורש מהמבקשת לא לכבד את הוראות פסק הדין, וברי, כך לטענת הטוען 1, כי יש לדחות טענה זו על הסף וכי המבקשת כלל אינה זכאית להיכנס לשערי בית המשפט בסעד של טען ביניים. עוד נטען בתגובה, כי לאחר קבלת פסק הדין הוגש ערעור על ידי טוענות 2 – 4 ועל ידי המשיבה אך אף צד לא ביקש עיכוב ביצועו של פסק הדין.

בהמשך נטען, כי הטוען 1 כיבד את פסק הדין ושילם את סכום החוב בחודש ינואר 2016, אף שהכספים דא פקטו הועברו מבנק הפועלים (בעל החוב).