זידאן ואח' נ' סובח

העניין שבפני, בקשת התובעת למתן צו מניעה זמני אשר יורה לנתבע ולאדם נוסף (שאינו נתבע בהליך דנן) להימנע מלהפיץ שמועות המופנות לטענת התובעים כלפיהם וכלפי החוג החברתי עליו הם נמנים – אודותיהם, וכן צו עשה זמניים במסגרתם מבוקש לצרפם לקבוצת מטיילים , לפעילותה של קבוצת המטיילים, ולקבוצת "ווטסאפ" המשויכת לקבוצת הטיולים, עד לתום ההליך המשפטי שבין הצדדים.

הבקשה הוגשה כבקשה לסעד זמני, במסגרת תובענה עיקרית – תובענה כספית בעילת פרסום לשון הרע בסך כספי של 100,000 ש"ח, בגין טענות התובעים לגבי פרסומים אשר בוצעו על ידי הנתבע.

על פי הנטען בבקשה ובתובענה, התובעים היו נמנים על קבוצת מטיילים הנקראת "קבוצת מסאראת", כאשר באחד הטיולים האחרונים אשר נתבצעו על ידי חברי הקבוצה, נאלצו התובעים לפרוש מן הטיול בשל צרכי עבודתם (ייאמר כי התובעים עוסקים בעיסוק משותף ובמסגרת זאת משתפים פעולה במהלך עבודתם), כאשר הנתבע הפיץ בפני כלל חברי קבוצת המטיילים כי התובעים לא פרשו מן הטיול בשל עבודתם – הגם שהדבר היה ידוע לו – אלא הפיץ בפני כלל חברי הקבוצה, כי התובעים פרשו מן הטיול בשל רצונות אינטימיים ופרטיים שיש להם, תוך שהוא יודע ומודע כי דבריו הינם דברי בלע שקריים.

התובעים מציינים, כי חברי קבוצת המטיילים וסביבתם הקרובה הביעו תרעומת רבה כלפיהם, בשל אותו פרסום של דברי בלע, רגליהם הודרו מהמעגל החברתי אליו השתייכו, בני משפחתם הביעו כלפיהם כעסם הרב, הם הוצאו מקבוצת המטיילים והודרו מאמצעי התקשורת הרלוונטי לקבוצה (קבוצת "ווטסאפ" ששמה כשם קבוצת המטיילים), וזאת חרף ששילמו עבור השתתפות בטיולים עתידיים אשר טרם התקיימו – וכל זאת על לא עוול בכפם, כתוצאה מפרסום שאין בו אמת.

לאחר שקילת השיקולים המהותיים הרלוונטיים למתן הסעד, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה למתן סעד זמני, וזאת מהטעמים, שהבקשה למתן סעד זמני אינה עונה על דרישת קיום זכות מהותית בהליך העיקרי עליה בא הסעד זמני לסייע במימוש ובהגנה, היות הנזק הנטען בר פיצוי כספי – משמע הסעד העיקרי האכיפתי אינו סעד חיוני בנסיבות הענין, הסעד הזמני אינו "משרת" את הסעד העיקרי מקום שהאכיפה הינה פתרון לא סביר, ושאלת מאזן הנוחות . בוודאי שאין מקום להידרש למתן צווי עשה, כפי שמבוקש, במעמד צד אחד.

שאלת הזכות המהותית