ת"א 15844-10-14 אקו"ם בע"מ ואח' נ' סמסרה בר בע"מ ואח'

1.לפני בקשה שהוגשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות לתובעת 1 – אקו"ם בע"מ (להלן: "אקו"ם") להשיב באופן מלא למכתב הדרישה מיום 9.6.15 לגילוי מסמכים ומענה על שאלון (נספח 1 לבקשה) (להלן: "מכתב הדרישה").

2.בכתב התביעה, נטען כי אקו"ם והתובעות 2-6 (להלן: "המשיבות") הינן בעלות זכות היוצרים ביצירות שנוצרו ע"י היוצרים החברים בהן ואקו"ם מוסמכת לאכוף את זכויות היוצרים של היוצרים הזרים חברי "האגודות הזרות" בישראל, מתוקף הסכמים שכרתה עם התובעות 2-6. בהתאם להסכמים הנ"ל, אקו"ם התחייבה לנהל את זכויות היוצרים של חברי כל אחת מהאגודות הזרות ולאוכפן, כפי שהיא עושה לגבי זכויות היוצרים של חבריה.

בכתב התביעה מצוין כי פעילותה של אקו"ם מבוקרת ע"י הרשות להגבלים עסקיים והיא פועלת כהסדר כובל ומאושר בהתאם לפס"ד של ביה"ד להגבלים עסקיים מיום 2.6.11 אשר נקבעו בו תנאים דומים לתנאים שניסח הממונה ואושרו ע"י בית הדין במסגרת ההיתר הזמני שקיבלה אקו"ם לפעילותה מיום 28.12.04 ועד לאישורה כהסדר כובל קבוע מאושר.

בכתב התביעה נטען כי לאחר מו"מ בין המבקשים לאקו"ם, המבקשים הסדירו רישיון לשימוש ביצירות מוגנות עד לסוף שנת 2009 ובדיעבד הסתבר כי הרישיון התבסס על נתונים שגויים. לטענת המשיבות, נודע לאקו"ם כי המבקשים הטעו אותה לחשוב כי מדובר במסעדה ולא בפאב וכי הקיבולת שהוצהרה נמוכה משמעותית מהקיבולת הפועל.

בסעיף 13 לכתב התביעה מובהר כי: "בסיס החישוב של אקו"ם לשנת 2009 היה רישיון העסק של המקום, שלימים הסתבר כי אין התאמה בין הגדרת המקום ברישיון העסק לבין אופי המקום בפועל. קרי: כל בית עסק שמציע תפריט אוכל למבקריו מוגדר ברשיון העסק שלו כ"מסעדה" , אך לא כך בתעריפי אקו"ם, אשר בהם אבחון העסק על פי אופיו ותיפקודו מתבצע בצורה מדוייקת יותר. כך גם הסתבר לאקו"ם מאותה סקירה שבוצעה במקום, כי הקיבולת שעליה הוצהר נמוכה משמעותית מהקיבולת בפועל".

ובסעיף 19 לכתב התביעה: "...אקו"ם מפוקחת ומבוקרת ע"י הרשות להגבלים עסקיים, ובין התנאים שנקבעו לה היא אינה יכולה לנהוג איפה ואיפה בין משתמשים דומים. הגדרת בית עסק ע"י אקו"ם בצורה שאינה תואמת את השימוש בו בפועל אינה אפשרית, קל וחומר שאין אקו"ם יכולה לשנות את סוג הרישיון המתאים לעסק, פן תחטא לתנאים".

הסעדים המבוקשים בכתב התביעה הם: צו מניעה קבוע המורה למבקשים ומי מטעמם להימנע מלעשות כל שימוש ביצירות המוגנות ומלהפר זכויות יוצרים של המשיבות ביצירות המוגנות וכן, פיצוי סטטוטורי בסך 200,000 ₪ (לצרכי אגרה) בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל, בהתאם לחוק זכות יוצרים, התשס"ח - 2007.

3.המבקשים טוענים בכתב ההגנה כי אקו"ם מנסה לכפות על המבקשים תעריף המתאים לברים/פאבים, הגבוה פי שלושה מהתעריף המתאים למסעדות דוגמת זו המופעלת על ידם וזאת בניגוד להסכם בין הצדדים; באופן לא שוויוני, בייחוד בהתחשב בכך שאקו"ם היא גוף דו מהותי ובניגוד לתנאי הממונה על הגבלים עסקיים המסדיר את פעילות אקו"ם. כן נטען כי אקו"ם אף אינה טורחת לנמק את הסיבות לדרישת התעריף המוגדל מהמבקשים בזמן שידוע להם על בתי עסק דומים הנדרשים לשלם לאקו"ם תמלוגים לפי תעריף המתאים למסעדות ובתי קפה.

4.בכתב תשובה טוענות המשיבות, בין היתר, כי אקו"ם עמדה בכל תנאי ההיתר לפעילותה ועמידתה או אי עמידתה של אקו"ם בתנאי ההיתר אינה רלוונטית לתובענה דנן; טענות המבקשים כי מדובר במסעדה/בית קפה הינם כוזבים.

5.המבקשים טוענים בבקשה שלפני כי אקו"ם מבקשת להסתיר נתונים ומסמכים הנוגעים ללב ליבו של הליך זה – התעריפים בהם מחויבים עסקים הדומים למסעדה המופעלת על ידם. לטענתם, נתונים ומסמכים אלה מוסתרים ע"י אקו"ם למרות טענה מפורשת מצדה באשר למנגנון מדויק כביכול המיושם על ידה בקביעת תעריפי התמלוגים לעסקים השונים (סע' 13 לכתב התביעה) וכן טענה מפורשת מצדה באשר לחובתה לא להפלות בין משתמשים (סעיף 19 לכתב התביעה).

המבקשים טוענים בנוגע לסעיפים 2.4-2.11 לדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים ושאלות 2-3 לשאלון כי אקו"ם מסרבת לגלות מהם התעריפים המשולמים ע"י בתי עסק דומים למסעדה ובנוגע לשאלות 4-5 לשאלון לא פירטה מה התעריף החל על רשתות ומה הפרמטרים והקריטריונים שהובילו לקביעת תעריף שונה לרשתות.