ת"א 15807-03-15 חטקביץ נ' משרד הפנים

המבקש הגיש בקשה אותה הכתיר בכותרת "בקשה לצו עשה זמני" במסגרתה עתר להורות למשיב למסור לידיו "תמצית רישום מפורט ממשרד האוכלוסין" וכן "תעודה המעידה על אזרחות ישראלית" והכל ביחס לאביו המנוח. יצוין כי לא הוגשה תובענה, אלא בקשה לסעד זמני בלבד.

עם הגשת הבקשה ציינתי כי על פני הדברים אין הנושא מתאים לדיון כסעד זמני. כמו כן ביקשתי לקבל פירוט מהמבקש האם פנה לקבל את המידע המבוקש וסורב. התקבלה הודעה לפיה המבקש פנה למשרד הפנים ונמסר לו כי יוכל לקבל את המבוקש רק על פי החלטת בית המשפט.

שתי משוכות נראה שעומדות בפני המבקש. האחת, כאמור אין מדובר בנושא שראוי להידון כסעד זמני, שכן מדובר בסעד העיקרי לו עותר המבקש ולאחר היעתרות לבקשה לא יהא עוד כל צורך בצו קבוע. ממילא גם (וזו כנראה הסיבה) שלא הוגשה תובענה עיקרית (ראה תקנה 363 לתקנות סעד הדין האזרחי).

משוכה שניה (ושמא ראשונה) הנה שאלת הסמכות. המבקש רשאי לקבל פרטים מסוימים כבעל עניין בהתאם לתקנות מרשם האוכלוסין (קבלת פרטי רישום של נרשם), תשל"ה-1975. הפרטים המבוקשים אינם מנויים בתקנות אלו. לאור כך פנה המבקש לבית המשפט ואולם לבית משפט השלום אין סמכות לדון בתביעה מסוג זה, שהנה במהותה חיוב רשות ציבורית (במקרה זה משרד הפנים) לעשות מעשה. זאת ועוד, המבקש לא פירט את אופן הגשת הבקשה למשרד הפנים ואולם נראה כי עומדת לו הזכות להגיש בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 ; ככל שסורב מכוח חוק זה, הרי שעליו להגיש עתירה מנהלית (סעיף 17 לחוק חופש המידע) ואין לבית משפט זה סמכות לדון בנושא.

לאור דברים אלו ישיב המבקש בתוך 7 ימים מדוע קיימת לדעתו סמכות לבית משפט זה לדון בבקשה וככל שיסבור שקיימת סמכות ישיב גם מדוע יש לדון בה כסעד זמני.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.