רנסו בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל

רקע כללי וטענות הצדדים בתמצית

1.לפני בקשת המבקשים לפטור מתשלום אגרה.

המבקשים הגישו תובענה כנגד המשיבה, מדינת ישראל – הרשות לשירותים ציבוריים ( להלן : "הרשות" ) , על סך של כ־32 מיליון ₪, פיצוי בגין הפרת הבטחה שלטונית.

2.המבקשת מס' 1 (להלן: "החברה") הוקמה על ידי המבקש מס' 2 ביום 3.6.13 כמפעל לייצור טורבינות רוח קטנות לייצור חשמל מרוח, המיועדות לשוק הישראלי עבור צרכנים עסקיים של חברת החשמל. המבקש מס' 3 הינו מנכ"ל החברה ונושא משרה בה והמבקשת מס' 4 הינה סמנכ"ל פיתוח עסקי של החברה. נטען כי המבקש מס' 2 מחזיק בכ־60% מהון המניות המונפק של החברה ואילו המבקשים 3 ו-4 מחזיקים כל אחד בכ־17% מהונה המונפק של החברה.

3.בתמצית מציינים המבקשים, כי התביעה נסובה סביב נזקים שנגרמו לחברה ולכל אחד מהם, עקב הודעת הרשות מיום 23.2.15 בדבר כוונתה להוריד את התעריפים לחשמל המופק באמצעות טורבינות רוח קטנות מהסוג שייצרה החברה – הודעה שהורידה את כל השקעתם של המבקשים ואת כל כספיהם לטמיון, שכן הביאה היא לביטול כל ההזמנות וההסכמים שהיו לחברה, לסגירת מפעלה ולפיטורי עובדיה.

4.המבקשים מציינים כי הסתמכו על ההבטחה השלטונית של ממשלת ישראל בהתאם להחלטה חכ/176 מיום 12.1.09, החלטה מס' 4450 מיום 29.1.09 והחלטה מס' 275 מיום 7.9.09 (ר' בהרחבה סעיפים 7–11) ובהסתמך על ההסדרה הקובעת מכסות ותעריפים, ולאחר בחינת כדאיות, נטען כי המבקש הזרים בשנים 2013–2015 לחברה הלוואת בעלים בסך של כ־4.8 מיליון ₪ תוך שתכנית הייצור העסקית יועדה לתקופה שעד חודש יוני 2016. עוד צוין כי החברה ביצעה השקעה של מיליוני ₪ בהקמת המפעל, עם כושר ייצור של עד 36 טורבינות בחודש, התקשרה עם לקוחות וספקים, העמידה את המוצרים ושיווקה אותם עד אשר לפתע פתאום בשנת 2015 שינתה המשיבה את דעתה וביטלה את ההסדרה אשר הייתה אמורה לחול עד סוף שנת 2017 (ר' בהרחבה סעיפים 12–26).

עוד נטען כי ביום 23.2.15 הודיעה הרשות על כוונתה להקטין לצרכנים עסקיים בלבד, כלומר לכל צרכני הקצה של מוצרי החברה, את תעריפי החשמל והתעריף החדש המתוכנן עמד על כ־60% מקודמו המקורי. לדברי המבקשים, בהתאם להחלטת הרשות מיום 6.2.12, התקשרה החברה עם בעלי קרקעות בחוזים למתן זכות שימוש לצורך הקמת מתקני טורבינות רוח קטנות לשימוש עצמי והעברת עודפי חשמל לחברת החשמל, ובמועד ההודעה היו ברשות החברה כ־20 הסכמי שכירות חתומים ועם הודעת הרשות כל תכניות הייזום הפכו בלתי רלוונטיות. הורדת התעריפים ביטלה את כדאיות רכישת הטורבינות והביאה לקריסה כלכלית של המיזם וחיסול החברה (ר' בהרחבה סעיפים 27–37).

5.בסעיפים 38–49 מתארים המבקשים את הנזקים שנגרמו לכל אחד ואחד מהם ואף בהתאם לחוות דעת שצורפה כנספח ג, כדלקמן:

א.נזק לחברה – כ־29 מיליון ₪.

ב.נזק למבקש מס' 2 – 5.155 מיליון ₪ (כאשר הנזק שאינו חופף לנזקי החברה הינו 293,524 ₪).

ג.נזק למבקש מס' 3 – 1.45 מיליון ₪ (כאשר הנזק שאינו חופף לנזקי החברה הינו 850,000 ₪).