ת"א 15790-07-11 חבושה נ' חברה לביטוח בע"מ

בפני בקשת התובעת למנות לה מומחה בתחום השיקומי על מנת שיקבע את צרכיה השיקומיים כתוצאה מפגיעתה בתאונת דרכים שארעה לה ביום 2.9.10 עת נפגעה כהולכת רגל מפגיעת רכב המבוטח ע"י הנתבעת.

מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט קבעו לה נכויות כדלקמן:

ד"ר דורון, מומחה בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 16.12.12, נכות בשיעור משוקלל של 35%, המורכבת מ: 10% בגין שבר בירך ימין שקובע בסיבוב, 20% בגין חיבור גרוע של שבר בקרסול ימין הגורם לעיוות, 10% בגין צלקות מרובות ודבוקות בירך.

ד"ר שינקמן, מומחית בתחום הפסיכיאטרי, קבעה נכות בשיעור 10% שהיא תוצאה מהתאונה. בתשובה לשאלת בית המשפט הבהירה המומחית כי נכות זו הינה חלק מתוך נכות בשיעור של 70% שיש לתובעת כיום, וכן כי עוד לפני תחילת שנת 2010 סבלה התובעת מנכות נפשית בשיעור 50% וכי בתחילת שנת 2010 החלה התדרדרות במצבה הנפשי, ללא קשר לתאונה.

חרף התנגדות הנתבעת למינוי, בשל טענתה כי כל צרכיה הסיעודיים של התובעת לאחר התאונה נובעים למעשה ממצבה הנפשי אשר התדרדר עוד קודם לתאונה וללא קשר אליה, אני סבורה כי יש בנכויות שנקבעו, בעיקר אלו בתחום האורטופדי ובשילוב עם ההתדרדרות במצבה הנפשי, כדי להצדיק את המינוי המבוקש.

טענת הנתבעת כי יש לדחות הבקשה לאור מועד העלאתה (שנתיים לאחר הגשת חוות דעתו של ד"ר דורון) נדחית על ידי שכן עפ"י הפסיקה, וברגיל, אין מקום למינוי מומחה שיקומי לפני שנקבעו הנכויות ע"י מומחים שמונו. במקרה זה, הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום, המחייב בכל מקרה בחינה מיוחדת, יכול היה לעלות רק לאחר שבוררה הנכות בתחומים השונים, לרבות ובעיקר הפסיכיאטרי. הפסיקה קובעת כי אין למנות מומחה שיקומי כעניין שבשגרה, והפרקטיקה המקובלת והראויה היא שמינוי כזה יבחן רק לאחר חקירתו של המומחה הרפואי "הרגיל", אם אמנם נתבקש הוא לחקירה (רע"א 7563/01 בן שלום נ' בונדק, (23.12.01); א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה רביעית, 2011, עמ' 678-679).

במקרה זה הודיעה הנתבעת כי היא חולקת על קביעת ד"ר שינקמן ובמידת הצורך תבקש להעמידה לחקירה, אולם למרות זאת, אינני סבורה כי במקרה זה, יש מקום לדחות את מינוי המומחה השיקומי עד לאחר חקירת ד"ר שינקמן.

על אף שיש טעם רב בטיעוני הנתבעת באשר להשפעת מצבה הנפשי, טרום התאונה, על צרכיה כיום, הרי שלא ניתן להתעלם מהפגיעה הפיזית המשמעותית שסבלה התובעת בתאונה, ואשר יש בה, לבדה (גם אלמלא קיומו של רכיב נפשי שמקורו בתאונה), על רקע מצבה הנפשי הקשה ממילא, ולאור גילה של התובעת, לקיים ראשית ראיה המצדיקה את מינוי המומחה כבר בשלב זה.

יתירה מכך, לאור קביעות המומחים (לאחר קבלת ההבהרה שנדרשה מד"ר שינקמן), אני סבורה כי יהא לבית המשפט קושי של ממש, ללא חוות דעת בתחום השיקומי, לקבוע את צרכי התובעת הנובעים מהתאונה ולהפריד בינם לבין צרכים שהיו לתובעת או שהיו נוצרים לה גם אלמלא פגיעתה בתאונה.