ת"א 1576-07 אפיקי נדל"ן בצפון בע"מ ואח' נ' אדרי- אל ישראל בע"מ ואח'

1.לתיאור מלא של התביעות אני מפנה להחלטות מיום 25.3.14 ומיום 13.8.14.

בקצרה אומר, כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשני הסכמים משנת 2005, לפיהם רכשו התובעות מהנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) את זכויותיה בשני נכסים מסחריים המושכרים לצדדים שלישיים.

זה גלגולה השלישי של התביעה, לאחר שהיא תוקנה פעמיים.

בתביעה המקורית ובתביעה המתוקנת הראשונה נתבעה הנתבעת בלבד.

התובעות ביקשו לאכוף את ההסכמים, להצהיר כי הודעות הביטול שהוציאה הנתבעת בשנת 2005 חסרות תוקף, ולהצהיר כי הנתבעת הפרה את ההסכמים בכך שלא סיפקה להן את כל המסמכים והאישורים שצוינו בהסכמים.

הנתבעות טענו, מאידך, כי התובעות הן שהפרו את ההסכמים בכך שנמנעו מלשלם את מלוא התמורה המוסכמת וכי היא סיפקה להן את כל המסמכים והאישורים שנדרשו.

2.בכתב התביעה המתוקן בשנית (שהוגש בהתאם להחלטתי מיום 13.8.14) הוספה הנתבעת 2, אליה הועברו, על פי הנטען, כל זכויותיה של הנתבעת בנכסים הנדונים, וכן הוספו סעדים הקשורים לטענת התובעות, כי הן זכאיות לקבל את דמי השכירות המשולמים בעד הנכסים: תביעה כספית על סך 5 מליון ₪ ודרישה להורות לנתבעות להעביר להן את דמי השכירות שהתקבלו מאז הגשת התביעה המתוקנת.

הנתבעות מכחישות את זכותן של התובעות לקבלת דמי השכירות.

הנתבעת 2 טוענת גם לחוסר יריבות.

3.עיון ברשימת המסמכים הספציפיים, שהתובעות דורשות לגלותם והנתבעת מתנגדת לגילויים, מעלה כי כולם רלבנטים וקשורים לשני הענינים שהוספו בכתב התביעה המתוקן הנוכחי: העברת זכויותיה של הנתבעת לנתבעת 2 בנכסים הנדונים והדרישה לתשלום והעברת דמי השכירות שהתקבלו ומתקבלים בקשר לאותם נכסים.

שני הענינים מצויים, אמנם, במחלוקת, אך אין לומר, לפחות בשלב מקדמי זה, כי טענות התובעות בשני הענינים הללו הן חסרות בסיס.

כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 13.8.14 (בסעיף 6) הנתבעת לא הכחישה בהזדמנות קודמת את העברת הזכויות בנכסים ממנה לנתבעת 2 ובא כוחה הקודם אף הצהיר על כך.

גם נושא דמי השכירות נדון בהסכמים ובמכתבים שונים שנעשו בין הצדדים במהלך כל התקופה שמיום חתימת ההסכמים, גם אם ניתן לפרשם בהקשר זה כך או אחרת.

4.מכל מקום, וכפי שנפסק (רע"א 624/11 המוטרנות היונית קתולית נ' נח'לה (15.3.11, פורסם בנבו); רע"א 5482/11 חולית מחצבים בע"מ נ' הבינלאומי ליסינג (27.11.11, פורסם בנבו)), הליך גילוי מסמכים מתנהל בשלביו המוקדמים של הדיון, ולכן אין מבקש הגילוי נדרש להוכיח את הרלבנטיות של המסמכים שגילוים מבוקש בוודאות, ודי בכך כי יוכיח שהם עשויים להיות רלבנטיים בהמשך ההליך.

כן נפסק (ע"א 40/49 כיאט נ' כיאט, פ"ד ג 159, 169) כי סמכות בית המשפט בנושא גילוי מסמכים היא "רחבה עד מאד" וניתן להורות על גילוי מסמכים "ביחס לכל ענין השנוי במחלוקת הכלול בהם".