ת"א 15741-04-15

רקע כללי בקצירת האומר

1.עניינה של החלטה זו בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיה, בהתאם להוראת סעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק").

2.התובעת הגישה תגובתה לבקשה, נקבע דיון בבקשה לצורך חקירת המצהיר מטעם הנתבעת. ביום 7.7.15 הגישה הנתבעת בקשה לקביעת גובה הערבות הבנקאית כערובה להבטחת ההוצאות ולביטול הדיון שנקבע.

3.בהחלטתי מיום 7.7.15 נתבקשו ב"כ הצדדים להודיע האם מקובל עליהם כי ביהמ"ש ייקבע את גובה הערובה ע"פ שיקול דעתו בלא נימוקים ועל בסיס הפסיקה הידועה כאשר כל אחד מהם יוכל להמציא, ע"פ שיקול דעתו, בתוך 15 ימים אסמכתאות מתאימות.

4.בהחלטתי מיום 15.7.15 נקבע כי הצדדים אכן הסכימו לפסיקה בשאלת גובה הערובה בהתאם לשיקול דעת ביהמ"ש. התובעת ניצלה זכותה והגישה אסמכתאות בתמיכה לעמדתה ביום 29.7.15. הנתבעת עשתה כן כבר בתגובתה מיום 15.7.15.

דיון והכרעה

5.באשר לסעיף 353 א' לחוק החברות התקבלה כעיקרון הגישה, כי סעיף זה קובע חזקה לפיה תחויב חברה בתשלום ערובה להבטחת הוצאות נתבע/ת בתביעה שהגישה (ר' רע"א 6176/09 התחלת ים אילת נ' הרפסודה הלבנה באילת (27/8/09); רע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' זיסר (13/7/08)).

6.בית המשפט הדן בבקשה להקפדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של תובע ושל נתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם פושט רגל וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם ומאידך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו (ר' רע"א 10671/08 cme devices נ' קיסריה אלקטרוניקה (2/3/09)).

7.בנסיבות העניין, בהינתן האמור, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים ובחנתי האסמכתאות שצירפו בנוגע לשיעורה של ההפקדה שתיעשה על ידי החברה, ולאחר בחינה ראשונית ולכאורית של סיכויי התביעה, מידת מורכבותה, המחלוקות והיקף ההתדיינות הצפוי, הנני מורה בזאת כי התובעת תפקיד כערובה להוצאות הנתבעת, עד ליום 15.9.15, את הסך של 120,000 ₪. ההפקדה יכול ותיעשה על דרך המצאת ערבות בנקאית אוטונומית בסכום זה.