ת"א 15639-01-14 חולי נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) מכוח סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

2.התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 27.7.11. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל.

ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי לתובע נותרה נכות בשיעור של 5% בגין מצב שלאחר שבר בעצם הזנב לפי סעיף ליקוי 37(8)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.

התובע הגיש ערר על קביעת הועדה. הועדה לעררים קיבלה את הערעור וקבעה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הגבלה בגב תחתון לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) לתקנות, בנוסף לנכות שנקבעה בגין השבר בעצם הזנב.

3.הנתבעת מבקשת לסתור את קביעת הועדה לעררים באשר לנכות שנקבעה לתובע בגין ההגבלה בתנועות הגב התחתון, בשיעור 10%.

לטענת הנתבעת שני טעמים מצטברים לבקשה: הראשון, הועדה לא הסבירה את הפער בין קביעתה לבין קביעת הועדה מדרג ראשון שלא מצאה נכות בגב התחתון. והטעם השני, והעיקרי, בפני הועדה לערערים לא עמדו מסמכים רפואיים מעברו של התובע המעידים על כאבי גב תחתון מהם סבל. לטענת הנתבעת, אילו עמדו מסמכים אלה מתיקו הרפואי של התובע בפני הועדה סביר להניח כי קביעתה בעניין ההגבלות בתנועות הגב והקשר הסיבתי בין נכותו לתאונה, הייתה שונה.

נימוקים אלה, טוענת הנתבעת, מצדיקים מתן היתר להבאת הראיות לסתור את קביעת הועדה.

5.התובע משיב כי לא הוצג טעם המצדיק ראיות לסתור בהתאם לדין ולפסיקה. לטענתו, מדובר בתיעוד רפואי זניח, על תלונות בודדות מעברו בתקופה של כשלושים שנה, שגם לו עמד בפני הועדה סביר להניח שלא היה משנה את קביעותיה.

6.לאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לבקשה ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.