ת"א 15638-02-14

(המותב בתיק זה התחלף)

בפני בקשת הנתבעת לחייב את התובעת (להלן: "הבנק") בהפקדת ערובה שתבטיח את הוצאות הנתבעת, היה ותביעת התובעת תידחה.

עוד ביקשה הנתבעת לחייב את התובעת באגרה התואמת לתביעה כספית ולא לתביעה לסעד הצהרתי.  

מבוא

1. בכתב התביעה מבקשת התובעת כי בית המשפט יצהיר כי רישומי הבנק שגויים ויש לתקן את ספרי החשבונות, באופן שבחשבון הפקדון של התובעת תירשם יתרת זכות בסך של כ 750,000 ש"ח , שנובעים מחיובי יתר, חיובים שגויים, גביית חוב הלוואה שלא כדין וכיו"ב.

2. בקצירת האומר אציין כי הפקדון של התובעת שימש ערבות לחשבון הלוואה של בעל מניותיה לפי הסכם back to back. על מהות ההסכם ומסמכים נוספים שנחתמו בין הצדדים ועל אופן הפעילות בחשבונות השונים, הן של החברה והן של הלווה, לא אכנס כעת, רק אומר שהצדדים חלוקים באופן מהותי, כמפורט בכתבי טענותיהם.

   לענין מהות התביעה וסכום האגרה

3. אני מסכימה עם ב"כ הבנק שהתביעה במהותה היא תביעה להשבת כספים שנגבו מחשבון החברה שהתנהל בבנק. המועד שבו מתכוונת התובעת למשוך הכספים (כפי שטענה בסעיף ג' לכתב התשובה) אינו משנה את מהות הסעד.

4. זאת ועוד, תביעה לסעד הצהרתי מחייבת לכלול את כל מי שההצהרה נוגעת לו, כמו למשל הלווה ובעל מניות אצל התובעת – עו"ד גבע. התובעת בכתב תשובתה אף טוענת בשמו כי חשבון ההלוואה אמור להיות ביתרת זכות, ואילו הבנק טוען כי הפחתות הסכומים מחשבון הפקדון של התובעת נעשו בעקבות אי תשלום ההלוואה, וכפי שההסכמים בינה לבין התובעת מסמיכים אותה לעשות כן.

5. בכל מקרה, התובעת בכתב תשובתה מיום 10/2/15 טענה כי היתה זו המזכירות שגבתה את הסכום הלא נכון והיא נכונה להשלים כל סכום שתידרש, בהתאם לקביעת בית המשפט.