ת"א 15595-07-15 בחוס ואח' נ' בניני תעשיה מודרניים בעמ ואח'

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי בתיק זה ביום 7.9.16, לאחר שהתובעים לא הגיבו לבקשה לסילוק על הסף שהוגשה נגדם, וגם לא הגישו כתב הגנה לתביעה שכנגד. פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט הורה ביום 2.5.16 לתובעים להגיב לבקשה לסילוק על הסף, ועל אף אורכות שניתנו לבקשת התובעים ביום 8.6.16 וביום 17.7.16, בין היתר בשל מצבו הרפואי הקשה של התובע 1, לא הגישו את תגובתם כנדרש ולא הגישו כתב הגנה לתביעה שכנגד.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי את הבקשה לביטול פסק הדין באשר לתביעה העיקרית יש לדחות, ואילו את פסק הדין באשר לתביעה שכנגד יש לבטל.

להלן נימוקי.

עסקינן בתביעה לתשלום דמי מפתח על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "החוק"), כאשר עסקינן בתובעים שניתן נגדם פסק דין לפינוי על יד בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מעיין צור) ביום 24.11.13. במסגרת פסק הדין גם קבע בית משפט השלום כי אין ליתן לתובעים סעד מן הצדק.

לטענת התובעים, פסק דין אינו מונע מהם לדרוש מבעלת הבית – הנתבעת תשלום חלקם "כדייר יוצא" בדמי המפתח, וזאת על פי סעיף 74 לחוק. לטענתם יש לפרש את הסעיף כמגן על זכותם הקניינית לפי חוקי היסוד.

טענה זו אין ביכולתי לקבל.

סעיף 74 לחוק קובע:

"דייר יוצא זכאי לחלק בדמי המפתח הניתנים, או העשויים לינתן, מאת הדייר המוצע או בשבילו".

"דייר יוצא" מוגדר בסעיף 1 לחוק:

"דייר המפנה מושכר שלא על פי פסק דין של פינוי"

סעיפים 99-100 לחוק אף קובעים הסדר סטטוטורי למקרים בהם מתקיימת תביעת פינוי במקביל לפניית דייר לבעל הבית בהצעת דייר אחר על מנת לקבל את דמי המפתח. סעיפים אלה יסודם עוד בסעיפים דומים והגדרות דומות (סעיפים 1, 28-29) לחוק דמי מפתח, התשי"ח-1958.

גם בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי הזכות לדמי מפתח אינה מוקנית למי שניתן נגדו פסק דין של פינוי. הטעם לכך הוסבר ע"י בית המשפט העליון בע"א 348/59 מצוב נ' קמינר, פ"ד יד 455 (1960) בעמ' 459:

"...בהעדר נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן סעד לדייר לפנים משורת הדין למניעת פינויו מן הדירה – והמערער לא הצביע על שום נסיבה כזאת מלבד עניין דמי המפתח – אין מנוס ממתן צו פינוי נגדו ומשניתן צו פינוי הריהו חדל להיות 'דייר יוצא' ואין לו מה למסור שתמורתו הוא זכאי לפי החוק לקבל חלק מדמי המפתח. חוק דמי מפתח מתנה השתתפות דייר יוצא בדמי המפתח מתוך הנחה שהוא זכאי למסור את הדירה לדייר מוצע אלא אם בעל הבית רוצה להחזיר לעצמו את החזקה ומוכן לשלם את הסכום המתאים. לפיכך, אם ישנה עילת פינוי מוצדקת כלפי הדייר המחזיק ולא קיימות נסיבות המצדיקות מתן סעד מן הצדק לדייר לפי סעיף 37 לחוק תשט"ו למניעת הפינוי, שוב אין לו מה למסור ולכן אין לו זכות לקבל דמי מפתח..."

ראה גם: רע"א 1435/15 פלוני נ' חסיד [ניתן ביום 20.5.2015]; ע"א 113/65 מורי נ' מאירי, פ"ד יט (3) 598; ע"א 301/61 ליפשיץ נ' רובין, פ"ד טז 57; ע"א 404/61 סקבינסקיה נ' יורושיץ, פ"ד טז 347; ע"א (חי') 733/93 יורשי המנוחה מרים וקרמן נ' גלעדי [ניתן ביום 12.7.1995].

הואיל ועסקינן בהוראות מפורשות של המחוקק, לא ניתן לאיינן באמצעות פרשנות מרחיבה, שאינה מתיישבת עם לשונו של החוק ומטרתו, באמצעות הפנייה לחוקי היסוד.

לאור האמור, ברי הוא שאין מקום לביטול פסק הדין בתביעה העיקרית מאחר וזו אינה מגלה עילה.