עזבון המנוחה ק.ב. ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות

בקשת לדחייה על הסף של תביעת חולה שטופלה בהקרנות לטיפול במחלת הגזזת.

1.המנוחה, ילידת הארץ, נולדה בשנת 1950 ועברה טיפול של הקרנות גזזת בישראל.

בשנת 1984 לאחר שחשה המנוחה כאבי ראש עזים, התגלה גידול במוחה והיא נותחה.

בשנת 1985 עברה המנוחה ניתוח כריתת גידול מסוג מנינגיומה (בגזע המוח) בראשה.

בשנת 1992 עברה המנוחה ניתוח נוסף וכך גם בשנים 2002, 2004 ו-2005.

בשנת 2005 הגישה המנוחה תביעה לפי חוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד-1994 (להלן:" חוק הגזזת") ונקבעה לה נכות החל מיום 01.01.95.

ביום 28.10.07 נפטרה המנוחה.

2.התביעה היא על כך שהנתבעת לא יידעה את התובעת ואת הרופאים המטפלים בדבר הסיכונים מההקרנות.

הצדדים טענו טענות דיוניות באשר לבקשה. עם זאת, מאחר שהוגשה בקשה לדחיית תביעה על הסף, אין נפקות להיעדרו של כתב תשובה (רע"א 3144/12 ששון נ' משרד הרווחה (13.04.14)).

מאחר שהבקשה הוגשה לאחר פסיקה חדשה שניתנה ובה נקבעו קביעות רטרואקטיביות, אין מקום למנוע מהנתבעת לטעון הטענות האמורות.

3.על המדינה מוטלת החובה ליידע את המטופלים על הסיכון המוגבר הנשקף להם לחלות במחלות שונות בעקבות הקרנות שקיבלו בילדותם לטיפול במחלת הגזזת. כך נקבע בפסק הדין המנחה בנדון בעניין איבי (ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' צפורה איבי ואח' (03.09.15), פסקה 31 לפסק דין של כב' השופטת א. חיות). כמו כן נקבע שם שהמדינה הפרה החובה האמורה לאורך התקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 1991 ועד המועד בו החלה המדינה ליידע בחודש ינואר 2009.

בפרשת איבי נקבע שתובע שהגיש תביעה על פי חוק הגזזת, מוחזק ממועד הגשת התביעה כמי שמודע לסיכון. כמו כן נפסק שיש לבחון, כשאלה מקדמית, את סוגיית ההתיישנות בכל אחת מהתביעות.

4.כבר עתה יצוין שמאחר שבפרשת איבי נקבע שהפרת חובת היידוע החלה בשנת 1991, יש לדחות את טענות המנוחה באשר לאירועים שקדמו לחודש ספטמבר 1991.