ת"א 15557-06-14 אלי ברלב בע"מ נ' מוסא

תביעה הנסבה על שאלת חתימתו של הנתבע על שלושה שטרות, בלא שהתובעת התיימרה לנסות ולהוכיח את חתימתו של הנתבע בדרכים המקובלות בדין. קצרה הדרך לדחיית התביעה.

רקע 

1.התובעת, העוסקת בין היתר בניכיון שטרות, הגישה לביצוע שלושה שטרות שלכאורה משך הנתבע לפקודת חברת א.מ. המרכז הגדול לבשר בע"מ (להלן: המרכז הגדול), וזו סיחרה לתובעת, כחלק מהסכם ניכיון שיקים עם התובעת. סכום כל אחד מן השטרות 25,000 ₪, זמני פרעונם בחודש ינואר 2010, ומספריהם עוקבים (17400036, 37 ו-38) (להלן: שיקים 38-36). מטעמים שלא הובהרו כל צרכם, ותוך שמנהל התובעת עצמו הופתע מן האמור, הוגשו השיקים לביצוע רק נגד הנתבע, מושך השטר, ולא נגד הנפרע-המסב, המרכז הגדול.

2.תביעה זו היא שניה במספר בין בעלי הדין הנוכחיים: קדמה לה בקשת התובעת לביצוע ארבעה שטרות, שאין למעשה חולק כי הם מאותה סדרת שיקים של שלושה השטרות מושא ההליך: שטרות מס' 21, 22, 26 ו-27 באותו חשבון, שסכומיהם דומים למדי, ומועדי פרעונם מוקדמים במעט (להלן: השיקים הקודמים). הנתבע התגונן שם וטען – כאז כן עתה – כי מדובר בשיקים שנגנבו ממנו, והחתימה אינה חתימתו. הצדדים הסכימו באותו מקרה לפנות לבדיקת מומחה פוליגרף שיכריע בשאלה אם החתימה על השיקים הקודמים חתימת הנתבע היא (ולחלופין אם הרשה לאחר לחתום עליהם). המומחה קבע בשלילה. בית המשפט דחה אפוא את התביעה השטרית (ת"ט 11734-04-11).

3.נשוב לתביעתנו, בגין שיקים 38-36. טענת ההגנה של הנתבע – זהה, כאשר הפעם מוסיף הוא טענה לקיומו של מעשה בית דין מן ההליך הקודם. על יסוד זה עתר וקיבל בדיון מיום 4.12.14 רשות להתגונן, בהסכמה. באותו דיון ביקשתי לבחון עם התובעת את תוחלת בירור ההליך, בהיעדר ראיות לחתימת הנתבע על השיקים ואף נוכח תוצאות ההליך הקודם. בעיקר נוכח טענה של התובעת על כי בידה הקלטות שבהן מודה הנתבע בחתימתו, עמדה היא על המשך בירור ההליך. נקבע אפוא כי התובעת תמציא לנתבע את המידע שברשותה, הצדדים יבואו בדברים, ולאחר מכן (קרי אם לא יצלחו המגעים) תגיש התובעת כתב תביעה מתוקן. מגעים לא היו לבסוף. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה, המחזיק שלושה עמודים, התיימר להתבסס לא רק על דיני השטרות אלא דינים נוספים. לא צורפו לו הקלטות ותמלילים כלשהם. הוא נקב – בטעות – בארבעה השיקים מן ההליך הראשון כמושא התביעה הנוכחית, במקום בשיקים 38-36. בתביעה נטען עוד כי גם שיקים אחרים שמשך הנתבע לא רק הוסבו לתובעת אלא נפרעו ללא מחאה מצד הנתבע. כנגדו הוגש כתב הגנה מתוקן, החוזר על עיקרי טענות הנתבע בהתנגדותו (בלא תשומת לב לכך שהשיקים שנזכרו שגויים).

4.ישיבה מקדמית התקיימה ביום 30.4.15, במעמד נציגי הצדדים, הם מנכ"ל התובעת מר אלי ברלב מזה והנתבע מזה. בראשית הדיון הובררה הטעות בכתב התביעה, שנסב על השיקים מן ההליך הקודם במקום השיקים 38-36; בהסכמת ב"כ הנתבע, שכמותו כב"כ התובעת הדגימו גישה פרגמטית וראויה בלא לעמוד על דקדוקים דיוניים, הוסכם כי כתב התביעה המתוקן ייחשב מתוקן בשנית על מנת שיחול ביחס לשיקים הנכונים (ומשמעות הדבר: קרן התביעה יועמד על סך 75,000 ₪, והתביעה מתבררת בסדר דין מהיר נוכח סכומה). ניסיונות לאחר דברים אלה לבחון חלופות לסיום ההליך בהסכמה (בפרט נוכח התוצאה הבינארית המתחייבת של פסק דין) ואפילו לקידומו במתווים שונים שאפשר שייתרו את ההוכחות לא צלחו, בהיעדר הסכמה של הצדדים. הוריתי אפוא על קיום הליך ההוכחות מיד בעקבות הישיבה המקדמית, וב"כ הצדדים נעתרו וחקרו, כאשר ניתנה להם שהות להשלים סיכומיהם בכתב. סיכומיהם נאספו עתה והגיעה עת הכרעה.

דיון

5.דין התביעה להידחות. אנמק בקצרה, הן בנסיבות הן כי כך מתחייב כאשר בתביעה שהתגלגלה לבסוף לסדר מהיר עסקינן.

6.ראשית יש לזהות את המסגרת המשפטית הרלבנטית לתביעה. התובעת טענה כאמור (סעיף 16 לתביעתה) כי לא רק עילה שטרית עומדת לה, כי אם גם מכוח דיני החוזים, לרבות בגין הטעיה וחוסר תום לב, דיני הנזיקין, עשיית העושר, וחוק החברות. פרט לכך שרשימת חוקים אלה נותרה ללא פירוט, גם לא בסיכומים, ברור שלא תיתכן למי מהם תוחלת. עסקינן בתביעה שטרית בין צדדים רחוקים. אין בהם קשר משפטי, זולת זה הנובע מן השטרות (אם אכן שטרות הם). דיני השטרות לבדם חולשים על המחלוקת אם כך.

7.ולדיני השטרות אפוא: אם חתם הנתבע על השטרות – שטרות הם, והגנה אחרת אין לו. אם לא חתם (או נתן הרשאה לחתימה עליהם, ואין טענה כזו) – אין יסוד לתביעה. הנתבע מכחיש כי חתם. הוא מבקש להסתמך על ההליך הקודם כמקים מעשה בית דין; לכך אין יסוד. ההליך הקודם נסב על שטרות אחרים, אפילו הם מאותה סדרה של השיקים הנוכחיים. מובן שקביעה בהליך הנוכחי כי הנתבע חתם על שיקים 38-36, בעוד שעל שיקים 26 או 27 מאותה סדרה לא חתם, תיצור אי נוחות מסוימת; בפרט כך שעה שמנספחי התביעה עולה כי השיקים הקודמים (שנקבע כבר כי לא נחתמו בידי הנתבע) נוכו בידי התובעת יחד עם השיקים הנוכחיים (נספח ה' לתביעה). אולם מובן שההסכמה לפנייה לפוליגרף חלה ביחס לשיקים הקודמים בלבד, כך שמעשה בית דין אין כאן, לא כהשתק עילה כטענת הנתבע, שוודאי אינה רלבנטית, אך גם לא כהשתק פלוגתא.