ת"א 15517-02-14 סברנסקי נ' סברנסקי

פתח דבר

1. על התובענה - עניינה של תובענה זו הוא נכס מקרקעין שאין חולק כי הזכויות בו שייכות במשותף לבעלי הדין, שהם בני משפחה שלא מדרגה ראשונה. הנכס שימש בעבר כמלטשת יהלומים וכיום הוא משמש כדירת המגורים של הנתבע 2. להשלמת התמונה ייאמר כי שטחו של הנכס וההצמדות לו הוא כ – 324 מ"ר – כאשר השטח הרשום הוא 152.25 מ"ר, שטח גג מוצמד הוא 160.34 מ"ר ובנוסף מוצמדת חניה בשטח של 12.5 מ"ר. עוד להשלמת התמונה ייאמר כי התובע מתגורר בקנדה והנתבע מתגורר כאמור בנכס מושא המחלוקת.

    

2. שני הסעדים שנתבעו בתחילה - תחילתה של תובענה זו הוא בעתירה לשני סעדים: האחד - פירוק שיתוף נכס מקרקעין והשני - חיוב הנתבע בתשלום בגין השימוש אותו הוא עושה בנכס.

    

3. הסעד היחיד בו יש להכריע כעת – דמי השימוש בנכס - ביום 29/10/15 הגיעו הצדדים,, בדיון בפני מותב קודם, להסכמה ביחס לפירוק השיתוף וניתן פסק דין חלקי המתייחס להסכמה זו. משניתן פסק דין חלקי ביחס לסעד הראשון הנתבע, הרי נותר להכריע אך ורק בשאלת דמי השימוש בנכס.

    

4. הסכום החודשי הנתבע וחוות דעת מומחה מטעם בית המשפט – התובע טוען לדמי שכירות ראויים בסך חודשי של 15,000 ₪ ומכאן עתר לתשלום סך חודשי השווה למחצית סכום זה – קרי 7,500 ₪. כבר עתה ייאמר כי מומחה מטעם בית המשפט אמד את דמי השכירות הראויים בנכס על סך של 10,000 ₪.

    

5. טענות הנתבע בדבר הסכמה לישיבה במקום ובדבר הוצאות להשמשת הנכס ומערך התחשבנות בין הצדדים - הנתבע טוען, בתמצית, לכך שהתובע הסכים לישיבתו בנכס ללא תמורה; עוד טוען הנתבע כי השקיע 100,000 דולר לצורך השמשת הנכס והפיכתו לדירת מגורים וכי ללא השקעה זו ספק אם היה הנכס מושכר ובכל מקרה שמי השכירות היו עומדים על הסך של 4,000 ₪; הנתבע טוען כי ככל שיחויב בתשלום בגין ישיבתו בנכס הרי יש להתייחס להשקעה בנכס וכן למערך התחשבנות נוסף בינו לבין התובע.