יצאה לבלות בחוף הים ונדרסה - מהו סכום הפיצוי הראוי?

זה, תוך הבעת הסכמה, אם כי מעולם לא נדון חישוב הפנסיה כמפורט בעניין עמר באופן מפורש בבית המשפט העליון (ראו ע"א 7548/13 שפורן נ' תורג'מן (27/01/2014); ע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג (31/07/2014)).

לאור האמור, מצאתי לנכון להעיר מספר הערות לעניין חישוב הפסדי פנסיה של ניזוק, שכן דומני שגם לאחר פסק הדין בעניין עמר נותרו מספר סוגיות בלתי ברורות.

37.תכליתו של הפיצוי הניתן לניזוק הינו להשיב את המצב לקדמותו. לפיכך, נפסק כי ניזוק זכאי לא רק לפיצוי בגין הפסדי שכר, אלא גם לפיצוי בגין הפסדי הטבות נוספות אותן היה מקבל ממעסיקו אלמלא הפגיעה (ראו ד' קציר פיצויים בשל נזק גוף כרך א' 83 (מהדורה חמישית, 2003)). על כן ניזוק אשר היה צפוי לקבל תקבולים בהגיעו לגיל פרישה זכאי לקבל פיצוי בגין הפגיעה בתקבולים עתידיים אלו.

38.כאן נעיר כי על פי דין, כפי שנפסק בעבר, לא היה עובד המגיע לגיל פרישה זכאי לתקבולים כלשהם. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 אינו כולל את הפסקת עבודתו של עובד בהגיעו לגיל פרישה בגדר המקרים המזכים את העובד בפיצויים. בהתאם נקבע בפסיקה כי פרישה לפנסיה בגיל הפרישה מהווה מיצוי חוזה העבודה ואינה בגדר פיטורים (ראו י' לובוצקי סיום יחסי עבודה פרק 3 עמ' 22 (מהדורה רביעית, 2013); ע"א 49/66 מארגל נ' מדינת ישראל, פ"ד כ(3) 281 (1966); ע"א 263/66 גנדלין נ' מדינת ישראל, פ"ד כ(4) 57, 58 (1966)).

39.עם זאת, מצב זה שבו עובד המגיע לגיל פרישה אינו זוכה לתקבולים כלשהם להבטחת קיומו לאחר פרישה מעבודה, פרט לתשלומי ביטוח לאומי, הביא להתפתחות הסדרים והסכמים שונים, בין עובדים למעסיקים שכללו הסדרי תשלומים להבטחת קיומו של העובד בתקופת הפרישה.

ההסדרים המוכרים ביותר שנועדו להבטיח את מקורות מחייתו של עובד שפרש לגמלאות הם הסדרי הפנסיה למיניהם. הסדרים אלו מבוססים על הסכמים בין המעסיקים לעובדים על פיהם מופרשים על ידי המעביד והעובד תשלומים חודשיים לקרנות פנסיה או לגופים דומים, על מנת שבהגיע העובד לגיל הפרישה יזכה לתשלומים קבועים. הסדרים אלו זכו להכרה בפסיקה ואף המחוקק הכיר בהם, תוך מתן הטבות והקלות בכל הנוגע לתשלומי המס על ההפרשות מהשכר (ראו תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד – 1964 ופקודת מס הכנסה [נוסח חדש], סעיפים 9(2), 17(5), 45א ו- 47). המחוקק אף הכיר בחוקים שונים בתקפם של הסדרי פנסיה שבין עובד למעסיקו (ראו למשל סעיף 19א לחוק הגנת השכר, התשיח-1958 הקבוע כי יראו כשכר מולן גם סכום שמעסיק חייב לקופת גמל ועוד). בשרות הציבורי עוגנה זכותם של עובדים לתשלומי פנסיה גם בחקיקה (ראו למשל חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל- 1970).

הסכמי עבודה לפיהם מפריש מעסיק כספים לקרנות פנסיה לשם הבטחת תקבולים לעובד בהגיעו לגיל פרישה, עוגנו גם בהסכמים קיבוציים שונים, שחלקם אף זכה לאישור שר העבודה במסגרת צווי הרחבה שניתנו על פי הוראות חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957 (סעיף 25).

40.צווי ההרחבה שאושרו במשך השנים הטילו על מעסיקים להפריש תשלומים לקרנות פנסיה במגזרים השונים. חשוב לציין כי קיימים הסדרי הפנסיה שונים והם אינם זהים זה לזה. הבדלים קיימים בעניין שיעור ההפרשות של המעביד, תנאי הזכאות ועוד. נציין עוד כי בסופו של יום הושג הסדר כולל ומקיף במשק שאושר בצו ההרחבה מיום 30/12/2007, וזה הוחלף בצו ההרחבה מיום 27/9/2011 (פורסם בי"פ התשע"א 6938). תכלית צווי הרחבה אלו הינה הבטחת פנסיה מינימאלית לכל עובד.

41.התפתחות הסדרי הפנסיה במגזרים השונים וההכרה בחשיבותם הביאה לכך כי בתי הדין לעבודה פסקו כי מקום שבו עובד שהגיע לגיל פרישה נדרש לסיים את עבודתו, מבלי שיהיה זכאי לתשלומי פנסיה, יש לראות את הפסקת עבודתו כפיטורים ולזכותו בפיצויי פיטורים. גישה זו של בתי הדין לעבודה אושרה גם בבית המשפט העליון. כך למשל בבג"צ 739/79 פלתורס בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3) 122 (1980) נאמר בפסקה 5:

אין להשוות מקרה של פרישה מעבודה כשלעובד מובטחות זכויות פנסיה, כפי שהיה בשני הערעורים הנ"ל, למקרה שבו עובד פורש מבלי שיובטחו לו זכויות פנסיה. [127] כאשר נאמר בפסק-דין בע"א 49/66 הנ"ל שהפסקת עבודתו של אדם בהגיעו לגיל פרישה מוסכם אין לראותה לא כפיטורים ולא כהתפטרות במובנם הרגיל של ביטויים אלה, יש להבין דברים אלה כמכוונים למקרה של פרישה במסגרת תכנית לפנסיה. שונה המשמעות של הביטוי "פרישה" כשהעובד מפסיק לעבוד מבלי שתובטח לו פנסיה. במקרה כזה יש לבחון, האם "פרישה" כזו צריכה להחשב על פי חוק פיצויי פיטורים להתפטרות או לפיטורים. אם היא תחשב להתפטרות, היינו כאשר הפסקת יחסי עבודה היא מרצונו של העובד והמעביד מוכן להמשיך להעסיקו, יהיה העובד זכאי לפיצויי פיטורים אם יש לראות על פי החוק התפטרות כזו כפיטורים. במקרה שהפסקת יחסי עבודה כזו המכונה "פרישה" נעשית בניגוד לרצונו של העובד, אין אני רואה כל סיבה מדוע היא לא תחשב לפיטורים לצרכי החוק ומדוע ישללו מהעובד זכויותיו לפיצויי פיטורים. הפירוש של החוק, שלו טוען בא-כח העותרת, לפיו עובד הפורש בעל כרחו מעבודתו לעת זיקנה, לא יהיה זכאי לפיצויי-פיטורים, כשאינו זוכה לפנסיה, הוא מנוגד לחלוטין למטרות חוק פיצויי-פיטורים ולרוחו ואין לו כל יסוד בהוראות אותו החוק. אין כל פגם בהכרעתו של בית הדין הארצי, כשקבע שפרישתו של המשיב נחשבת כפיטורים ומזכה אותו בפיצויי פיטורים על פי החוק.