עיריית רמת השרון נ' צדוק ואח'

לפני תביעה לסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין בבעלות התובעת- עירית רמת השרון.

מבוא – בקצרה העובדות הרלוונטיות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1. עיריית רמת השרון (התובעת), הנה הבעלים הרשום של חלקות 139, 140, 154, 157, 158, 159 ו – 161 בגוש 6414 – מתחם הידוע בשם "מתחם נווה גן- מבנן 3". על החלקות האמורות חלות שתי תכניות: האחת- רש/446, אשר פורסמה למתן תוקף בילקוט פרסומים 4977 ביום 2/4/01 והשנייה - תכנית רש/מק/998, אשר פורסמה למתן תוקף בילקוט פרסומים 5661 ביום 9/5/07. עיקרן של התכניות – איחוד וחלוקה של המקרקעין עליהם חלה התכנית, שלא בהסכמת הבעלים - בהתאם לפרק ג סימן ז לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") (להלן: "התוכניות").

    

2. במסגרת התכניות – ובמיוחד הואיל ובהתאם להוראות התכניות הוגדלו שטחי הציבור ואולם, נוספו זכויות בנייה על השטחים המיודעים לבנייה - הוקצו לבעלים המקוריים של החלקות, זכויות בחלקות אחרות מחלקות המקור שלהם. כפועל יוצא מכך, היה על הבעלים המקוריים של החלקות לפנות את חלקות המקור שלהם ולקבל זכויותיהם בחלקות אחרות.

    

3. התביעה לפני נסבה על חלק מחלקות 159 ו – 161 הרשומות כיום על שמה של התובעת – העירייה וזאת, בעקבות אישור התכניות האמורות ואולם, אין עוררין כי קודם לאישור התכניות האמורות, הייתה נתונה הבעלות בחלק מחלקות אלו, למנוח יפת צדוק ז"ל (להלן: "המנוח") ולאחריו לרעייתו המנוחה מרים צדוק ז"ל (להלן: "המנוחה")- אשר הנתבע הינו בנם וחלק מיורשיהם על פי דין - אשר החזיקו בחלקי החלקות כדין ואף בנו עליהם את ביתם.

    

4. הנני מוצאת להוסיף עוד, כבר בפתח הדברים, כי הואיל וכאמור, בעלי חלקות המקור, ברובם, אינם מקבלים את זכויותיהם לפי התכניות בחלקות המקוריות אשר היו בבעלותם מלכתחילה, הרי שישומן של התוכניות כרוך בשיתוף פעולה, בעת ובעונה אחת, עם כלל הבעלים ומשכך, ככל שחוליה בשרשרת – כפי המקרה לפני- אינה מפנה את חלקתה – הרי שיש בכך בכדי לגרום לתגובת שרשרת של סירובי פינוי. כך, במקרה לפני- אין חולק כי חלקתו המיועדת של המנוח טרם פונתה על ידי הבעלים המקוריים שלה (ראו עדותו של מר ולדימיר לוין - מהנדס העיר רמת השרון, מטעם התובעת בעמוד 6 שורות 16-21 לפרוטוקול) ומכאן הקושי הבסיסי בתביעה וטענת ההגנה ולפיה- כל זמן שחלקתו המיועדת של המנוח לא פונתה, אין מקום להורות על פינוי המקרקעין נשוא התביעה ויתרה מכך, כי חלה על התובעת החובה להסדיר את הנושא.

    

5. מצאתי לפרט הבעייתיות הבסיסית הכרוכה בתכניות ויישומן לשם הבהרת הרקע הכללי לתביעה ואולם, כפי שאפרט להלן, לטעמי במקרה לפני אינני נדרשת להכריע בסוגיה העקרונית- קרי בזכותה של התובעת (במיוחד בהינתן שהינה גוף ציבורי) להגיש התביעה לפינוי בעלים קודם של החלקה, כל זמן שלא הוסדרה על ידה יכולתו לקבל את הזכויות המיועדות לו בהתאם לתכניות בחלקה אחרת וזאת- הואיל והנני סבורה כי דין התביעה לפני סילוק על הסף מהטעם שהתובעת נעדרת יריבות בתביעה לפני כלפי הנתבע הספציפי.

    

   מכאן ולאור האמור, אפנה לתאר את העובדות הרלוונטיות לתביעה לפני.