ת"א 15435-02-15 אלאסעד ואח' נ' חדד ואח'

1.בפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, בשיעור ריאלי, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

תמצית טענות הצדדים

2.לטענת הנתבע, התובע הינו תושב כפר פלסטיני - כפל חארת שבשומרון, אשר דינו כתושב חוץ. זאת ועוד, התובע לא המציא את מענו בכתב כדרישת התקנות. לטענתו, לתובע אין נכסים בישראל אך מצבו הכלכלי איתן, זאת לנוכח העובדה שהתובע קבלן לביצוע עבודות בניה, ומנהל חשבונות במקצועו אשר שימש לאחרונה כקבלן ביצוע ראשי של למעלה מ- 40 בתי מגורים פרטיים וכן כקבלן של פרויקטים שונים ורבים ביישובי השומרון המפורטים בבקשה. הנתבע טען כי סיכויי התביעה קלושים הן משום שהתובע קיבל לידיו את מלוא התמורה בגין העבודות שביצע והן משום שהתובע בעצמו ועל דעתו לא השלים את העבודות אשר הוא התחייב לבצע. זאת ועוד, הנתבע טען כי התובע הסתיר מסמכים, עובדות ומידע חיוניים המפריכים את טענותיו. הנתבע טען כי מתוך ריכוז אמצעי התשלום באמצעותם שילם הנתבע לתובע בגין עבודתו, הוא גילה כי לתובע אין חשבון בנק בישראל וכי מרבית מהשיקים שהנתבע שילם לתובע הוסבו לצדדים שלישיים והופקדו בבנקים פלסטינאים, כמו כן, התגלה לנתבע כי לתובע אין זכויות שהצטברו לטובתו שניתנים לעיקול.

3.לטענת התובע, כתובתו ידועה שהרי הוא מיוצג על ידי בא כוחו ומכל מקום היא מופיעה על גבי רישיון עבודה כפי שצורף לנספח ד לבקשה. התובע טען כי הוא נמצא בשטחי השומרון סמוך לעיר אריאל ועובד באופן קבוע בישובים היהודיים ביו"ש וברשותו אישור עבודה מהמנהל האזרחי. במצב דברים בו התובע עומד בקשר עם ישובים יהודיים והוא אדם אמיד כך, אף לטענת הנתבע, אין כל חשש שהנתבע לא יוכל להיפרע ממנו. לפי עמדת התובע, סיכויי התביעה גבוהים משום שאין מחלוקת על כך שהעבודה בוצעה, שהרי המבנה קיים. אשר להמחאות, התובע טען כי דבר ידוע הוא שהמחאות שמתקבלות על ידי תושבים פלסטינאים מאזרחים ישראלים נפדות באמצעות חלפני כספים. מסיבה זו, סוכם בין הצדדים שהתשלום יהיה במזומן, אולם הואיל והנתבע לא עמד בהסכם והעביר לידי התובע המחאות, הוא נאלץ לשלם עמלות פדיון המחאות והכל כדי לשלם לפועלים את שכרם במועד.

דיון והכרעה

4.סוגיית האפשרות לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות נתבע, מוסדרת בתקנה 519 לתקנות. הפסיקה התוותה כללים מדריכים וסוגי מקרים שבהם ייעשה שימוש בתקנה זו, בשים לב להיעדר קריטריונים בתקנה עצמה. בין היתר, כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, אם יזכה בהוצאות, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש בהתאם לתקנות (ת"א (מחוזי י-ם) 2054/00 עטואן נ' משרד הביטחון (26.1.03)).

5.בעת שקילת בקשה לחיוב בהפקדת ערובה על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא נפסד באם תידחה התביעה נגדו. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין זה רחב הוא, ומלבד הכללים לעיל, על בית המשפט לשקול שיקולים רלבנטיים נוספים בהתאם לנסיבותיו של המקרה, לרבות את סיכויי התביעה (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865 (2004); רע"א 3601/04 ונצ'ון נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 877 (2007)).

6.בעניינינו, מכלול השיקולים והנסיבות מטים את הכף לטובת חיוב התובע בהפקדת ערובה: התובע הוא תושב כפר פלסטיני. התובע אמנם עובד בישראל, אולם, גם לטענתו אישורי העבודה מהמנהל האזרחי יכול שיתבטלו באחת אם יימצא כי רובצים לפתחו חובות בהוצל"פ. כתובתו של בא כוחו של התובע אינה מספקת לצורך גביית הוצאות ככל שיפסקו נגדו ועולה מהבקשה ומהתגובות שהתובע הינו אדם אמיד, כך שחיובו בהפקדת ערובה לא יכביד עליו או ינעל שערי בית המשפט בפניו.

7.בפסיקה נקבע זה מכבר כי אין ברשות הפלסתינאית מערכת אפקטיבית של הוצאה לפועל, לכל הפחות לגבי פסק דין של בתי משפט בישראל, ולמעשה אין אכיפה של פסקי דין ישראלים בשטחי הרשות הפלסטינאית (ראו: בש"א (מחוזי י-ם) 2572/08 עבאס נ' רשות השידור (30.6.08)).

8.התובע לא טען לקיומם של נכסים או כספים שבבעלותו בישראל. בנסיבות אלו, הסיכויים לאכוף נגדו פסק דין שיחייבו בהוצאות הם אפסיים.

9.מכאן, מטעמים אלו בלבד, אין כל מניעה לחייב את המשיב במתן ערובה לתשלום הוצאות המבקש.

10.אשר לסיכויי התביעה, אני סבורה כי ניתן יהיה להעריכם באופן נכון יותר, לאחר קבלת חוות דעת ראשונית של המומחה מטעם בית המשפט. יודגש, כי עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד, שכל כולן מתייחסות לעלות עבודות שבוצעו ולליקויים בביצוען, וכאשר הצדדים הסכימו למנות מומחה מטעם בית המשפט (מבלי שהוגשו חו"ד מטעמם). בנסיבות אלו, אני רואה לחייב את התובע בהפקדת ערובה מתונה ביותר, כאשר החלטה זו יש לשוב ולבחון (אם להפחתה ואם להעלאה) לאחר שתתקבל חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

11.לפיכך, בשלב זה אני מחייבת את התובע להפקיד ערובה בסך של 3,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבע. הכספים יופקדו בקופת בית המשפט בתוך 60 ימים מיום המצאת ההחלטה, שאם לא כן התביעה תידחה, לפי הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

12.אין בהחלטה זו כדי לעכב את המינוי של המומחה מטעם בית המשפט, הפקדת שכרו ומתן חוות דעתו.

13.בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ו, 15 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.