ת"א 15412-09-14 עורקבי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל

1.לפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מכוח תקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

2.המשיבים הגישו תביעה לסעד הצהרתי ולמתן צו עשה.

במסגרת התביעה התבקש בית המשפט להצהיר כי המשיב 1 מחזיק כדין ו/או על פי הרשאה שקיבל אביו מהסוכנות היהודית בשנת 1978 ו/או מכוח שנים בנכס מקרקעין הידוע כחלקה 52 גוש 4569 ברחוב הג"א 1 גדרה (להלן: "המקרקעין").

3.לטענת המבקשת, יש לסלק על הסף את התביעה מהטעמים הבאים:

בין הצדדים התקיימו שני הליכים משפטיים. ההליך הראשון במסגרת המרצת פתיחה 2235-02-12 עורקבי נ' מדינת ישראל (להלן: "המרצת הפתיחה"). במסגרת המרצת הפתיחה ביקש המשיב 2 סעד לפיו בית המשפט יצהיר כי הוא זכאי להירשם בספרי הרשות כבעל זכות החכירה במקרקעין. ביום 30.4.12 ניתן פסק דין מפי כבוד סגן הנשיא השופט שילה, הדוחה את המרצת הפתיחה.

ההליך השני הינו תא"ק 2152-01-11 מדינת ישראל נ' סעיד עורקבי (להלן: "תביעת הפינוי") במסגרת תביעת הפינוי עתרה המבקשת כאן לצו המורה למשיב 2 לסלק את ידו מהמקרקעין. ביום 24.4.14 נעתר בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט ימיני) ונתן פסק דין כמבוקש לתובענה וזאת בהעדר התייצבות.

עוד טוענת המבקשת כי דין הבקשה להתקבל מטעמים של התיישנות, שיהוי ונזק ראייתי.

4.המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי בהמרצת הפתיחה שגה בית המשפט המחוזי עת קבע שהתובענה נדחית בעוד שהיה צריך להורות על מחיקתה.

באשר לתביעת הפינוי, הרי שזו התקבלה בהעדר התייצבות. המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ובית המשפט, לאור התחייבות המבקשת לא לפעול לפינוי המשיבים עד למתן פסק דין בתובענה זו, השהה מתן החלטתו.

5.בתגובת המבקשת לעניין המרצת הפתיחה היא טוענת שאין אלא לפנות לאשר נכתב על ידי בית המשפט ותו לא.

באשר לבקשה לביטול פסק הדין ותביעת הפינוי, הרי שהמבקשת מודה שנתנה הסכמתה להשהות מתן ההחלטה שם עד להכרעה בתביעה זו.

בנוסף מפנה המבקשת לכך שהמשיבים בחרו שלא להתייחס בתשובתם לבקשה לטענות ההתיישנות, השיהוי ונזק ראייתי.

6.אם סבורים המשיבים כי נפלה טעות בידי כבוד בית המשפט המחוזי בניסוח פסק הדין, הרי שככל שיש טעות כזו, הדרך לתקנה אינה לפני ערכאה זו.

7.אין חולק שניתן פסק דין בתביעת הפינוי בהעדר התייצבות. כך גם, אין חולק כי המשיבים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ובהסכמת המבקשת השהה בית המשפט השלום ברמלה החלטתו בבקשה לביטול פסק הדין.

בכל הכבוד הראוי, המבקשת נהגה בחוסר תום לב שעה שלא ציינה בבקשתה כי הוגשה בקשה לביטול פסק הדין לפינוי והיא התחייבה שלא להפעיל את פסק הדין לפינוי עד למתן הכרעה בתובענה זו. ראוי היה שרשות מקרקעי ישראל, כרשות ממשלתית, תגלה את כל העובדות הנדרשות ותבוא בידיים נקיות לבית המשפט.

שעה שהמבקשת הודיעה לבית משפט השלום ברמלה שאינה עומדת לבצע את פסק הדין לפינוי כל עוד תביעה זו לא הוכרעה ועותרת לסילוק התביעה על הסף מהטעם שניתן פסק דין לפינוי, הרי שמדובר במעשה שאינו עולה בקנה אחד עם ניהול הליכים משפטיים בתום לב ובידיים נקיות.

8.עיון בפסק הדין שניתן בהמרצת הפתיחה, מלמד שלא היתה הכרעה לגופה של המחלוקת. לעניין הכללים לשימוש בטענת מעשה בית דין, ראו לדוגמא ת"א (שלום תל אביב) 48130/05 צ'קו נ' עזרא (פורסם במאגרים) מפי כבוד השופט ד"ר סטולר וכן ראו ת"א 4127/02 מחוזי ירושלים פלונית נ' בית החולים הכללי משגב לדך בירושלים (פורסם במאגרים) מפי כבוד השופט (בדימוס) אוקון והאסמכתאות שם.

כעולה מאותן אסמכתאות, הקביעה של מעשה בית דין מטרתה להוליך לסיומה הסופי של ההתדיינות בין הצדדים וכן למי שהיה בקרבה משפטית עם מי מהם, על מנת שלא יוכלו לחזור ולהתדיין ביניהם בעניינים אלו. בית המשפט מקבל טענה לדחיית תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית המשפט המוסמך.