ת"א 15386-09-14 Washita Services Ltd נ' פיוז'ן דנטל גרופ בע"מ ואח'

לפניי בקשה לשומת הוצאות שהוגשה ע"י הנתבעים בתובענה זו, שנמחקה בפסק דין מיום 9/3/16.

במקביל להליך זה, התנהלה לפני תביעה בת"א 1612-09-14, שהוגשה על ידי המבקשת 1, ובה ניתן פסק דין על יסוד התביעה, ביום 13/3/16, וזאת לאור החלטות בית המשפט המחוזי בתביעות נגזרות שהתנהלו בין הצדדים בגין אותה מסכת עובדתית (תנ"ג (ת"א) 4001/14; 4002/14; 4003/14).

קיימת חשיבות להבחנה בין ההליכים השונים לצורך שומת ההוצאות, וזאת לאור העובדה שבהחלטתי בדיון מיום 6/9/15 חייבתי את נציג המשיבה, מר ארצ'י ויין, בהפקדת ערבות אישית בסך 25,000 ₪ , להבטחת הוצאות המבקשים בתביעה זו (להבדיל מהוצאותיהם בתביעה האחרת שלגביהן לא ניתנה ערובה, בהיותה של המשיבה נתבעת).

כאמור, התובענות השונות (לרבות התביעות הנגזרות) נסמכו על מסכת עובדתית דומה והדבר בא לידי ביטוי בכתבי בי-דין (תצהירים וכיוצ"ב), וההכרעה בתביעות הנגזרות היא שבסופו של יום קבעה את גורל התובענות שהתנהלו בפני.

לפיכך, וככל שניתן לבצע הפרדה בהוצאות, אבחן את הבקשה לאור ההוצאות הסבירות שהוצאו בגין תובענה זו בלבד, אולם אין באמור בכדי למנוע מהמבקשים, ככל שיחפצו בכך, לעתור בנפרד לשומת הוצאות במסגרת התביעות האחרות שהתנהלו בין הצדדים.

על פי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מוסמך בית המשפט לפסוק הוצאות כפי שנרשמו בתיק ומפורטות בתקנות (כגון אגרות ושכר עדים) וכן, הוצאות המשפט כפי שישום בית המשפט, אם היו "סבירות ודרושות לניהול המשפט". נפסק כי כנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, היינו, הוצאות שהוציא בפועל, אולם על בית המשפט לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. עוד נקבע כי קיימות הוצאות המעידות על עצמן גם בלא קבלות, כגון הוצאות עבור צילומים, דואר וטלפונים, והן ישופו על דרך האומדנה ככל שהן בטווח הסביר ונטל ההוכחה מוטל על הזוכה (ראה: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (28/06/09) וההפניות בהחלטת חברתי כב' השופטת מלכה ספינזי שניאור בת.א (ת"א) 23513/08 מ' ת' נ' הראל בע"מ - חברה לבטוח (28/12/15).

ומן הכלל אל הפרט.

הוצאות הגישור: המבקשים טוענים שעלויות הגישור מסתכמות בסך 5,616 ₪. כפי שטוענת המשיבה בתגובתה, מדובר בגישור שהתנהל בנוגע לשני התיקים שבפני. לפיכך, ומאחר שכאמור, ניתן לחייב את המשיבה בהוצאות רק בגין ההליך הנוכחי, אני מכיר במחצית הסכום האמור, היינו בסך של 2,808 ₪.

אציין כי לא נטען בתגובה לבקשה זו שאין מקום להכיר כלל בהוצאות גישור, כפי שנדון בפסיקה (ראה לדוג' הגישה השוללת הכרה בהוצאות גישור בתא"ק (ת"א) 153432-09 בוכניק נ' פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטוח (17/04/13); ת"א (מרכז) 5135-08-07 הניג נ' א. ארנסון בע"מ (26/10/15); בש"א (ת"א) 13904/08 זייגרמן נ' דוקט (21/11/08); ת"א (ת"א) 1663-99 סהר חב' לביטוח נ' BTR לימיטד (18/12/11), על פני הגישה המועדפת עליי המכירה בהוצאות הגישור כחלק מהוצאות ההליך, וכפי שהובעה בפסק דינו המפורט של כב' השופט יפרח בת"א (מרכז) 5854-08-07 ארקו תעשיות חשמל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (19/2/09) ובת"א (חיפה) 945/05 מוטורולה ישראל בע"מ נ' חוצות המפרץ בע"מ (10/1/12)).

הוצאות כריכה וצילומים: המבקשים טוענים שההוצאה בענין זה מסתכמת בסך של 2,400 ₪. המשיבה טענה בתגובתה כי שילמה סכום של 1,646 ₪ בגין הפקת המסמכים במסגרת גילוי המסמכים, והמבקשים לא התייחסו לטענה זו בתשובתם. לפיכך, אני מפחית סכום זה מהסכום שהתבקש (כלומר מתקבל סכום של 754 ₪), והמבקשים זכאים למחצית מההפרש, כלומר 377 ₪.