ת"א 15379-05-09 רוזנטל ואח' נ' לוין

יורשי עזבון המנוחה (הנתבעת) הגישו בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהעדר הגנה ביום 9.7.09 ולהארכת מועד להגשת בקשת הביטול.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הבקשה לביטול פסק דין תתקבל בכפוף להכרעה בבקשה להארכת מועד. לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים במסגרת מכלול כתבי הטענות בקשר עם הבקשה הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה להארכת המועד להגשת בקשת הביטול עד למועד בו הוגשה. להלן נימוקיי:

לא אחזור על טענות הצדדים שהועלו בכתבי הטענות בפירוט רב.

תחילה אדרש לטענה בדבר המצאת כתב התביעה עצמו. הצדדים אמנם הכבירו טענות ביחס להמצאתו לנתבעת, אולם היורשים החליטו בסופו של דבר שלא לעמוד על טענתם בעניין לנוכח תצהירו של המוסר שצורף לתגובת התובעים. אכן, יכולים היו היורשים לזמן את המוסר לחקירה על תצהירו, ומשלא עשו כן, האמור בתצהיר לא נסתר ככל שהדבר נוגע למסירת כתב התביעה. עוד מצאתי להעיר ביחס לטענת היורשים כי לא הוכח מה היה במעטפה שבה נמסרו מסמכי התביעה ולא הוכח כי צורפה הזמנה לדין המעמידה את הנתבע על זכותו להגיש כתב הגנה בתוך פרק הזמן הכתוב בהודעה. אכן, טענה כזו ניתן לטעון תמיד ובכל הליך, ואולם היא לא נראית לי סבירה. מדוע שבעל דין הנוקט בהליך כלשהו ומשלם אגרה בגינו (ובמקרה זה בסכום לא מבוטל) לא יטרח להמציא את כתב הטענות הפותח את ההליך ליריבו ? בית המשפט סומך בעת הגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כי כתב התביעה מצוי במעטפה והומצא לנתבע. הדרישה שבית המשפט יבדוק מה היה בתוך המעטפה הינה בלתי סבירה ובלתי אפשרית. הדבר יביא לכך שבית המשפט לא יוכל לדון בשום בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה אלא אם בית המשפט יהא זה שימסור את כתב התביעה בעצמו. ברור כי מדובר באבסורד.

אשר לטענה כי ייתכן והזמנה לדין לא צורפה לכתב התביעה, הרי שברוב המוחלט של המקרים בית המשפט הדן בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מבקש לעיין באישור המסירה ובתצהיר המוסר ודי באלו כדי להניח את דעתו.

אשר על כן, נחה דעתי כי כתב התביעה הומצא למנוחה כפי האמור בתצהיר המוסר, שכאמור, לא נסתר.

משעה שניתן פסק דין בהעדר הגנה, רשאי הנתבע לעתור לביטולו בתוך 30 ימים מיום שהומצא לו פסק הדין. פסק הדין ניתן כאמור ביום 9.7.09, ואין חולק כי לא הוגשה בקשה לביטולו על ידי המנוחה, אלא רק על ידי היורשים, עם הגשת הבקשה נשוא החלטה זו.

במקרה זה, טוענים התובעים כי פסק הדין הומצא למנוחה ביום 23.7.09 בהתאם לאישור דואר רשום שצורף לתגובת התובעים. הצדדים חלוקים האם המכתב שנלווה לפסק הדין הוא אותנטי או שמא מדובר במסמך שפוברק על ידי התובע 1 ונולד לצורך הגשת התגובה כדי לתמוך בטענתו כי אכן פסק הדין הומצא וכי לא הוגשה בקשת ביטול במועד. סבורני כי אין צורך להכריע בעניין, ואני מוכן לצאת מהנחה כי מדובר במסמך אמיתי שאכן צורף לפסק הדין ונשלח לכתובתה הנכונה של המנוחה. עוד אני מוכן להניח כי המנוחה קיבלה בפועל את פסק הדין לידיה.

כידוע יש מקרים לא מעטים בהם מוגשת בקשה לביטול פסק דין שלא במועד ואליה מצורפת בקשה להארכת מועד שבה מפרט ומסביר בעל הדין מדוע לא הגיש בקשת ביטול במועד. על דרך הכלל, בעל הדין המבקש את הביטול הוא שיכול לפרט ממקור ראשון מדוע לא פנה במועד לבית המשפט. מה עשה התובע 1 במקרה זה ?