ת"א 15352-02-11 בוכניק נ' יוסף ואח'

1.בפני בקשת הנתבעים לדחיית התביעה מחמת התיישנות.

2.בכתב הגנתו טוען הנתבע 1 כי יש לדחות התביעה מחמת התיישנות וזאת לאחר שהתובע רכש את דירתו בשנת 1986 ובעת הרכישה ידע על ההסכמות אשר היו קיימות לגבי דירת הנתבע לפיהן ישנה חלוקה מוסכמת של שטח החצר בין השכנים לבניין וכי החלוקה כוללת זכות שימוש בלעדי לנתבע 1 בשטח החצר שלו ובהתאם להסכמו אלה אף הוגשו והתקבלו היתרי בניה על ידי עיריית נתניה, וכל זאת טרם רכישת דירת התובע על ידו.

3.התובע טוען בתגובה כי יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום שבו נולדה העילה כאשר במקרה דנן עילת התביעה נודעה לתובע ביום בו הזמין מודד למדוד את השטח לאחר שנחסמה לו גישת המעבר על ידי השכן, מר זוארץ. בעקבות המדידה נודע לתובע כי המחסן שהנתבע גידר קיזז לו 32 מ"ר משטחו ועל כן הוגשה התביעה.

מאחר ומדידת השטח בוצעה ביום 15.8.96, טוען התובע כי התביעה עדיין לא התיישנה ועל כן יש לדחות הבקשה.

4.הנתבע בתשובתו טוען כי הגדר הוקמה כבר בשנת 1964, וצירף תצהיר לאימות טענתו זו, וכי התובע רכש את הזכויות במקרקעין כאשר הגדר כבר בנויה ועל כן אין ממש בטענתו כי רק בשנת 1996 נודעה לו עילת התביעה.

5.אין בידי לקבל טענות התובע.

אמנם קיימת מחלוקת בין הצדדים על מועד בניית הגדר. בעוד התובע טוען בכתב התביעה כי הגדר נבנתה בשנת 1988 ואילו כעת בתגובתו טוען כי הוקמה בשנת 1999, הנתבע מצדו טוען כי הגדר הוקמה כבר בשנת 1964 ואולם מחלוקת זו אינה מונעת בחינת התיישנות התביעה.

6.סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

(2) במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה".