ת"א 1535-03-10 א' ע' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975(להלן: "החוק"). התובע יליד 13.12.1989, נפגע בתאונה מיום 22.8.07, עת היה בן 17 ו-8 חודשים, בעת שעמד בתוך רכב מסוג אוטובוס זעיר, אז החל נהג הרכב בנסיעה לאחור והתובע נפל ונחבל בחלקי גופו השונים.

הנתבעת טענה להעדר חבות בתיק, ולכן נוהל הליך הוכחות בעניין החבות בפני כבוד השופטת אגי זהבה, שלאחריו ניתן ביום 10.9.12 פסק דין חלקי, אשר קיבל את טענות התובע וקבע כי הוא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לצורך הערכת פגיעותיו של התובע מונה על ידי בית המשפט ד"ר קובי לידור, מומחה לכירורגיה אורתופדית, אשר בדק את התובע ונתן את חוות דעתו ביום 5.11.10. ד"ר לידור לא נחקר על חוות דעתו. בפני העיד התובע בלבד.

הנכות הרפואית

בעקבות התאונה נגרם לתובע שבר ברגל שמאל עם תזוזה של הפטישון הפנימי. ביום 23.8.07 עבר התובע ניתוח, בהרדמה כללית, של שיחזור פתוח של הפטישון הפנימי וקיבוע פנימי. לאחר הניתוח בוצע סד גבס אחורי למשך כחודש וחצי. התובע עבר טיפולי פיזיותרפיה (ראו נספח ד' לתצהיר התובע).

בחוות דעתו ציין ד"ר לידור את הדברים הבאים ביחס למצבו של התובע: "....הפטישון הפנימי עבר שחזור פתוח וקיבוע פנימי בעזרת TBW (המקבעים הפנימיים לא הוצאו). השבר התחבר גרמית בעמדה אנטומית בהותירו כאבים, נפיחות והגבלה בתנועות הקרסול". בהתאם לכך קבע, כי יש להעמיד את נכותו של התובע על 10% וזאת בהתאם לסעיף 48(3)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. כמו כן קבע המומחה כי לתובע נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים נוספים לאחר התאונה. עוד ציין ד"ר לידור, כי יש בהוצאת המקבעים הפנימיים בכדי להקל על תלונותיו, אך לא כדי לשנות את שיעור נכותו הצמיתה.

בסיכומיה טענה הנתבעת, כי ד"ר לידור בדק את התובע ומצא שהוא מתהלך באופן תקין ובלא מגבלה, יכול לעמוד על כל רגל בנפרד, לרבות על הרגל הפגועה, בצורה יציבה, וכן כי אין קיצור של הגפה ודלדול שרירים. בסיכום חוות דעתו קבע המומחה לתובע נכות בהתאם לסעיף 48(3)(א) לתקנות המל"ל בשיעור 10%, כאשר קיימת "הגבלה ניכרת של התנועות בקרסול". לטענת הנתבעת לאור ממצאי ד"ר לידור בחוות דעתו לא היה מקום לקבוע שלתובע הגבלה ניכרת אלא ההגבלה היא חלקית ועל כן היה עליו לקבוע לתובע נכות בשיעור של 5%. לטענת הנתבעת הדברים מקבלים משנה תוקף ומשתלבים היטב בתקופת ההחלמה של התובע ובהעדר ניסיונות לשיקום הגפה.

דין טענות הנתבעת להידחות. ככל שהנתבעת חלקה על קביעתו של המומחה היה מקום לזמנו לעדות או לשלוח לו שאלות הבהרה, אך הנתבעת לא עשתה כן.

יתר על כן, מעיון בחוות דעתו ציין המומחה, כי השבר התחבר גרמית בעמדה אנטומית "בהותירו כאבים, נפיחות והגבלה בתנועות הקרסול". בהתבסס על ממצאים אלו קבע המומחה את שיעור הנכות שיש לקבוע לתובע.