ת"א 15340-02-10

לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן, ביום 25.10.13, המורה על דחיית התביעה בשל אי הגשת סיכומים מטעם המבקשת (התובעת) (להלן: "פסק הדין").

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.הבקשה נוגעת לתביעה כספית אשר הגישה המבקשת נגד המשיבים, בגין נזקי הרכוש אשר נגרמו לרכבה כתוצאה מהתנגשות הרכב עם אוטובוס, שבבעלות הנתבעת 1 ואשר היה נהוג ע"י נתבע 2. האוטובוס היה מבוטח אותה עת ע"י נתבעת 3.

2.שני הצדדים הציגו ראיותיהם במהלך ישיבת הוכחות, שהתנהלה ביום 8.7.13, ובסיומה ניתנה הוראה על הגשת סיכומים בכתב.

3.מטעם המבקשת לא הוגשו סיכומים, כשמנגד, המשיבים הגישו את סיכומיהם ביום 24.7.13.

4.משלא הוגשו סיכומי המבקשת, ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד הגשת הסיכומים ניתן פסק הדין שלפיו נדחתה התביעה.

5.ביום 31.3.15 הוגשה בקשה זו מטעם המבקשת במסגרתה מודיעה היא על שינוי ייצוגה וכן מבקשת לבטל את פסק הדין.

לטענת המבקשת, ביום 14.3.15 פנתה לב"כ הנוכחי כדי לברר מה עלה בגורל תביעתה וזאת לאחר שהוסבר לה ע"י פרקליטתה הקודמת, עו"ד יאור (להלן: "עו"ד יאור"), כי לא חלה כל התקדמות בתיק.

מבירור שערך בא כוחה, התברר כי עו"ד יאור לא הגישה סיכומים מטעמה ובשל כך נדחתה תביעתה. מכאן, הוגשה בקשה זו שבמסגרתה עותרת המבקשת לביטול פסק הדין בטענה כי מדובר במחדל אשר נגרם אך ורק כתוצאה מרשלנות עו"ד יאור שלא היה לה כל שליטה עליו.

6.מנגד טענו המשיבים כי בקשה זו הוגשה בחלוף 16 חודשים מיום מתן פסק הדין וזאת מבלי שהמבקשת הגישה בקשה להארכת מועד. אי לכך, על המבקשת להוכיח קיומו של טעם מיוחד שיירשם על מנת שביהמ"ש ייעתר לבקשתה כמצווה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). כמו כן, למבקשת ניתנה אורכה אוטומטית מטעם בית המשפט להגשת סיכומים וזאת על אף שהיא לא הגישה כל בקשה בעניין, שכן ביהמ"ש לא מיהר לתת את פסק הדין והמתין שלושה חודשים מתום המועד שבו אמורה הייתה המבקשת להגיש סיכומיה. המשיבים הוסיפו וטענו כי המבקשת לא צירפה העתק מאותה פניה שבמסגרתה פנה בא כוחה לעו"ד יאור. מה גם, בעוד שלטענת בא כוח המבקשת, פניה זו הייתה ביום 26.2.15, בבקשה נטען כי רק ביום 14.3.15 הגיעה המבקשת למשרדו של בא כוחה ויידעה אותו בדבר קיומה של תביעה זו. בנוסף טענו המשיבים כי המבקשת נכחה בעצמה באותה ישיבה שבמסגרתה הורה ביהמ"ש על הגשת הסיכומים, על כן, אין לה בעניין זה אלא להלין על עצמה. המשיבים הוסיפו וטענו כי הלכה פסוקה היא כי התרשלות של עורך דין אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד או ביטול פסק דין, לפיכך, דין הבקשה להידחות.