ת"א 15318-10-15 חורי נ' אבו חנא ואח'

לפניי בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לא ניתן להיענות לבקשה בשלב זה מהטעמים שיפורטו להלן.

1. ראשית, לא ניתן לקבל את אישור המסירה הנוגע לנתבע 1 כאישור מסירה כדין. תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") קובעת כדלקמן:

   "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים, ואם היה הנמען תושב קיבוץ, קבוצה, מושב עובדים או מושב שיתופי (להלן בפרק זה – ישוב), די בהמצאת הכתב לידי חבר הועד או המזכיר של הישוב".

   הכלל לעניין המצאת כתבי בי-דין קבוע בתקנה 477 לתקנות סד"א, הקובעת, כי ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו. החלופות הנוספות הקבועות בתקנות סד"א, כדוגמת המצאה לידי בן משפחה כאמור בתקנה 481 לתקנות סד"א אפשריות אמנם, אך רק כיוצא מן הכלל, ורק כאשר לא ניתן לבצע את ההמצאה לנמען גופו או למורשה מטעמו. חשיבות ההמצאה של כתב בי-דין באופן אישי לידי הנתבעים, אינה מאפשרת המצאה באחת החלופיות באופן אוטומטי מבלי שנעשו ניסיונות לקיים את הכלל ויוכח, כי אכן "אין אפשרות למצוא את הנמען" כאמור ברישא של התקנה.

   במקרה זה ההמצאה בוצעה לאביו של הנתבע מס' 1. התובע לא הראה באמצעות תצהיר מוסר, כי נעשו ניסיונות כלשהם לבצע את המסירה לידי הנתבע באופן אישי, ואף לא ניתן ללמוד מתצהיר המוסר מדוע לא ניתן לבצע את המסירה באופן אישי לנמען, והאם האב לו בוצעה המסירה אכן מתגורר עם הנתבע 1 באותו הבית, ואין ערובה לכך שהאב אכן מסר את כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבע 1 בפועל.

   אשר על כן הנני מורה לתובע להמציא במסירה אישית את כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבע 1 במסירה אישית, ולהגיש אישור מסירה בצירוף תצהיר מוסר לתיק בית המשפט, תוך 30 ימים מהיום.

2. זאת ועוד, עסקינן בתביעה שהגיש התובע, נגד הנתבע 1, הבישופות היוונית קתולית (להלן: "הבישופות") ולשכת רישום המקרקעין, למתן פסק דין הצהרתי לפיו יוצהר כי הנתבע 1 הוא בעל הזכויות הבעלות של 560/24383 חלקים מחלקה 24 בגוש 17527 בכפר ריינה (להלן: "החלקה"), וזאת בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, במסגרת הליכי הוצאה לפועל שמתנהלים בין התובע לנתבע 1. הזכויות בחלקה רשומות בבעלותה של הבישופות.