ת"א 15276-09-15 קאסם עישאן ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

ביום 21.9.2016 פנו התובעים (המשיבים) בבקשה להשהות את התובענה ולחלופין למוחקה.

בסעיף 13 לבקשה נכתב, "הנתבעת מסכימה להפסקת התובענה".

בהתחשב בעובדה כי לא מוכר לי המושג של השהיית תובענה וכי הפסקת התובענה היא בהסכמת הצדדים, נעתרתי לבקשה וביום 21.9.2016 הוריתי על הפסקת התובענה.

ביום 27.9.2016 הגישה הנתבעת בקשה לביטול ההחלטה, בטענה כי לא נתנה הסכמתה להפסקת התובענה והבקשה לא הועברה אליה כלל. עוד ביקשה לחייב המבקש בהוצאות משמעותיות בשל מצג השווא.

התובעים התבקשו להגיב לטענות החמורות כלפיהן והיום נמסרה תגובתם, לטענתם ב"כ הנתבעת לא קרא את הבקשה עד תומה, לטענתו בקשת הנתבעת מיותרת והיא מבקשת לשנות החלטה "בעילה קטנונית", התובעים לא מתייחסים בתגובתם לסעיף 13 לבקשתם לפיו הוצג מצג שווא, משתמע מסעיף 4 לתגובתם מהיום כי השתמשו במונח הפסקת תובענה בטעות בעוד שהתכוונו למחיקת תובענה.

עוד בחרו התובעים להתעלם מהטענה כי הבקשה לא הומצאה לנתבעים כלל והם למדו על קיומה רק מהחלטת בית המשפט.

הסיבה היחידה בגינה הפסקתי התובענה היה המצג שהציגו התובעים בסעיף 13 לבקשתם ולפיו הנתבעת מסכימה להפסקת התובענה, היום שהסתבר כי לא ניתנה הסכמה כאמור הרי שאין הצדקה להפסיק התובענה. אני מוכן לקבל את טענת התובעים כי מדובר בטעות בתום לב, אך מחדלם באי מסירת הבקשה לצד שכנגד עובר למתן ההחלטה מנע אפשרות גילוי הטעות מבעוד מועד.

שני הצדדים נתנו הסכמתם למחיקת התביעה, התביעה אינה בשלה לדיון ולכן הפתרון הדיוני המתאים הוא מחיקת התביעה.

אני מבטל החלטתי מיום 21.9.2016 ובמקום הפסקת התביעה אני מורה על מחיקת התביעה.

בהתחשב במצג הרשלני שהציגו התובעים בסעיף 13 לבקשה ובאי מסירת הבקשה מראש לנתבעות אני מחייב את התובעים ביחד ולחוד לשלם לנתבעות יחדיו הוצאות משפט בסכום של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. ההוצאות ישולמו עד לא יאוחר מיום 15.11.2016.