ת"א 15276-04-15 ינקוביץ ואח' נ' בנעט ואח'

א.לפני "בקשה לפתיחת התיק ולהארכת מועדים ולאפשר הגשת כתב תביעה בתיק העיקרי" אליה צורף כתב תביעה; הבקשה הינה תמוהה, וזאת בלשון המעטה, המבקש אינו נדרש לבקשה להארכת מועד להגשת תביעה שכן לא נקצבו מועדים להגשתה זולת אלו הקבועים בחוק ובפסיקה (ובכפוף למגבלות רלוונטיות של שיהוי והתיישנות).

ב.בשלב זה ניתן היה לסיים את הדיון בבקשה דנן, אך מאחר שנדמה כי המבקש עתר הלכה למעשה בפעם השלישית לצו מניעה זמני (לאחר שבקשתו נדחתה בהחלטה מיום 13.4.2015 והבקשה ה"חוזרת" נדחתה בהחלטה מיום 16.4.2015) יובאו להלן הדברים הבאים –

ג.ראשית וככל שאכן מדובר בבקשה נוספת מן הראוי כי תוגש בקשה מפורטת, הנתמכת בתצהיר של כלל הגורמים הרלוונטיים והמפרטת את העובדות נשוא העת האחרונה – כך למשל נדרש פירוט באשר לשאלה האם עבודות הבניה נשוא התביעה החלו להתבצע.

ד.בנוסף, לאחר שעיינתי בכתב התביעה שצורף לבקשה זו ובחוות הדעת שצורפה אליו לא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מהחלטותיי מיום 13.4.2015 ומיום 16.4.2015, אשר עומדות על כנן על נימוקיהן, בנוסף לנימוקים אשר מובאים, למעלה מן הצורך, להלן;

1.כתב התביעה שצורף לבקשה הינו העתק כמעט מדויק של הבקשה לסעד זמני; כתב התביעה אינו מפרט את המצב העובדתי לאשורו ולא ברור מהן העילות על יסודן מוגשת התביעה או מה המסגרת הנורמטיבית עליה היא נסמכת; באופן כללי טען המבקש כנגד עבודות אשר מבוצעות או עתידות להתבצע על ידי שכנו ככל הנראה על יסוד היתר בניה. כנגד עבודות אלו טען המבקש באופן לא קוהרנטי מחד לפגיעה קניינית, להבדיל מפגיעה תכנונית, מאידך רמז כי היתר הבניה הוצא שלא כדין – ועל יסוד ספק חתימה של אימו.

יש להניח כי ככל שניתן היתר להצמדת חלקים מהרכוש המשותף לדירה פלונית, הרי שהדבר נעשה בהתאם לסעיף 62 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ועל יסוד הסכמת כלל בעלי הדירות. ככל שהמבקש טוען כי הדברים לא נעשו כדין וכך נדמית טענתו הרי שהלכה למעשה תוקף המבקש את מתן ההיתר ואת החלטת רשויות התכנון וחוקיותה. תקיפת החלטת הרשות צריכה להעשות במסלול הדיוני המתאים ולא באמצעות תביעה בבית משפט זה על יסוד טענה לכאורית לפגיעה קניינית.

זאת ועוד, כתב התביעה חסר מסמכים מהותיים וביניהם ההתנגדויות שהוגשו והיתר הבנייה מיום 14.12.14; ככל שהמבקש נתקל בקושי לעיין במסמכים האמורים ולהעתיקם פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכים רלוונטים כדין.

2.כתב התביעה, כאמור, ממחזר את הטענות שנטענו בגדרי הבקשה לסעד זמני ומהווה העתק כמעט מדויק של הבקשה לסעד זמני, על אף האמור ועל אף שבהחלטות הקודמות כבר הבעתי דעתי בסוגיית סיכויי התובענה בהעדרן של ראיות אובייקטיביות לתמיכה בטענות שונות בדבר נזקים רפואיים כתוצאה מהבנייה ולטענות בדבר ירידת ערך, לא צורפו ראיות כלשהן לתמיכה בטיעונים אלו לכתב התביעה.

3.כתב התביעה אמנם נתמך בחוות דעת – אך אין בחוות דעת זו, והדבר מתחייב בשלב הדיוני הנוכחי כדי להטות מאזן הנוחות לטובתו של המבקש, ניתוח מפורט ומקצועי של הנזקים הצפויים;

ויוסבר – חוות הדעת אינה מצביעה על נזקים ספציפיים אשר יגרמו כתוצאה מהבניה. מחוות הדעת עולה חשש ערטילאי בדבר פגיעה בגג עת תבוצע בניה בהתאם להיתר. אכן יש להניח כי עת תבוצע בניה על הגג, תהיה פגיעה בגג הנוכחי אשר היא פועל יוצא מבניה המבוצעת עליו. כיצד פגיעה זו עולה כדי פגיעה קניינית סתם עורך חוות הדעת, כמו גם המבקש, ולא פרט.