ת"א 15241-05-13 ב' ד' נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת נוגעת לנזק בלבד.

התובע והתאונה

1. התובע, יליד 17/9/83, כיום כבן 32, שליח בעבודתו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-10/1/10 עת נסע על אופנוע.

2. כתוצאה מהתאונה נגרם שבר בכף רגל שמאל והתובע נזקק לניתוח לקיבוע השבר. כשנתיים לאחר מכן, ב-4/3/12, נזקק לניתוח נוסף.

3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה". לתובע נקבעו נכויות זמניות והוא הוכר כנכה נזקק בשיעור 100% למשך 33 חודשים, עד 30/9/12. לאחר מועד זה נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 20% בהתאם לתקנה 49(2)(5) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות). כמו כן הופעלה תקנה 15 לתקנות במלואה והנכות לחישוב הקצבאות הועמדה על 30%.

4. ב-1/1/13 שב לעבודה כשליח, אך לטענתו במשרה חלקית בשל קשייו מהתאונה.

5. במקביל לעבודתו השלים התובע לימודי תעודה בתחום של ייעוץ והתקנת אמצעי מיגון ואבטחה. במועד שמיעת החקירות עדיין עבד כשליח, ובמהלך חקירתו עלה כי הוא עובד גם במשרה חלקית בחום הנקיון.

    

    

    

   המחלוקת

6. הנכות הרפואית שנקבעה במל"ל אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת היא, בעיקר, בנוגע להשפעתה התפקודית של הנכות שכן, בהתאם לדין, קביעת המל"ל לפי תקנה 15 אינה מחייבת בבית-המשפט. התובע טוען כי הפגיעה בכף הרגל גורמת לו מגבלה קשה בעבודתו כשליח שכן היא מקשה על רכיבה באופנוע ועל הרמת משאות כבדים. לטענתו יש לנכות זו השפעה גם בחיי היום יום. הוא מבקש אפוא כי הפסדיו יחושבו לפני נכות תפקודית של 30% וסבור שבסיס שכרו לעתיד הוא, נוכח גילו הצעיר, בהתאם לשכר הממוצע במשק. הנתבעת טוענת כי לנכות השפעה תפקידת מוגבלת ביותר. כראיה לכך הציגה סרט מעקב שמראה את התנהלות התובע במהלך יום עבודה ולפיו התובע אינו נצפה כסובל ממגבלה כלשהי ומתפקד ככל שליח אחר. הנתבעת מדגישה כי בפועל התובע שב לעבודה אצל אותו מעסיק, ובשכר כמעט זהה לשכרו לפני התאונה, וכי לא הוצגו ראיות למגבלה כלשהי בחיי היום-יום. הנתבעת מטילה אפוא ספק אם נגרמו לתובע הפסדים כלשהם, ומבקשת כי יפסקו סכומים גלובאליים מנימאליים.