ת"א 15162-03-13 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' ווקאס

בפני בקשת הנתבעת להתיר לה להגיש חוות דעת שמאית מטעמה.

ברקע לבקשה, תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידה (להלן: "הרכב המבוטח") בתאונה בה לטענת התובעת, אשמה הנתבעת. התביעה נתמכה בחוות דעת שמאית אודות נזקי הרכב המובטח.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' בה טענה כי הצד השלישי התיר לה את הנסיעה ברכב ביודעו כי הרכב אינו תקין וכשיר לנסיעה ובשל כך הוא הנושא באחריות לתאונה. כן טענה כי צד ג' לא יידע אותה כי הרכב אינו מבוטח בביטוח חובה ובביטוח צד ג'.

נוכח העובדה כי התובעת מכרה את הרכב המבוטח טרם הגשת התביעה לא יכלה הנתבעת להעמידו לבחינת שמאי מטעמה. לדבריה, נזקי הרכב פחותים מאלו שנאמדו על ידי השמאי מטעם התובעת ועל כן היא עתרה להגשת חוות דעת שמאית של שמאי מטעמה שיחווה דעתו על יסוד תמונות הנזק שצורפו לחוות דעת השמאי מטעם התובעת.

באשר למועד הגשת הבקשה יצוין כי למועד ההוכחות שנקבע לא התייצב צד ג' וניתן פסק דין כנגדו בהעדר הגנה. באותו דיון נשמעו עדי התובעת הנוגעים לשאלת האחריות לתאונה, והמשך הדיון נדחה לאחר שהנתבעת ביקשה לשקול את הבאת צד ג' לעדות מטעמה. בין לבין, ביקש צד ג' את ביטול פסק הדין כנגדו שניתן כאמור בהעדר הגנה ומבוקשו ניתן לו. לדיון ההוכחות שנקבע, לא התייצבה התובעת והדיון נדחה למועד אחר. בשלב זה הוגשה הבקשה.

לטענת הנתבעת, הגשת חוות הדעת בשלב זה לא תגרום לתובעת עיוות דין. אדרבה, אם תיוותר הנתבעת ללא חוות דעת מטעמה עלול להיגרם לה עיוות דין.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי אין מקום להתיר הגשת ראיות חדשות, בשלב זה לאחר שנשמע חלק מפרשת הראיות. מה גם, שמשנמכר הרכב המובטח לא ניתן להגיש חוות דעת נגדית.

דין הבקשה להתקבל.

ההלכה היא כי חרף הכלל בדבר שמירה על ניהולו התקין של ההליך הדיוני, ובכלל זה בכל הנוגע לסדר הבאת הראיות ומועד הגשתן, מקום בו בית המשפט סבור כי הגשת ראייה נוספת דרושה לשם בירור האמת ויש בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין, הוא יכול להיעתר לבקשה גם כאשר היא מוגשת בשלב מאוחר, לעיתים אף בשלב הערעור, ולעיתים אף כשהאיחור נובע ממחדלו של בעל הדין (ראו: רע"א 1297/01 מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (4) 577 (2001)).