ת"א 15139-12-14 תמיר נ' פריד

1.פסק דין הניתן בעקבות בקשה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בי-דין.

2. בנושא הנדון, במסגרת בקשה לסעדים זמניים, אמר בית המשפט את דברו בהחלטה מפורטת מיום 15.2.2014, ובהחלטה משלימה ביחס לתביעה שכנגד ביום 22.1.2015.

3.בתמצית הדברים, קבע בית המשפט, גם אם נעשה הדבר בשלב הבקשה לסעדים זמניים, שבמחלוקת הכוללת תקף מעשה בי-דין המכסה את מכלול השאלות שהיוו בסיס לטענות הצדדים לרבות גבולות חלקה של המבקשת וזכותה לשימוש ייחודי.

השתק העילה הכולל, מורכב, למעשה, אף מיותר מפסק דין אחד: הצדדים, שמצאו את דרכם לבית המשפט פעם אחר פעם, מיצו את טענותיהם, והכרעת בית המשפט מעוגנת כבר ביותר מפסק דין אחד.

4. בתוך כך אציין, שעל החלטת בית המשפט מיום 15.12.2014 לא סבר מי מהצדדים לבקש לערער, ועל ההחלטה מיום 22.1.2015, הוגשה, אמנם, בקשת ערעור (רע"א 4753-02-15), ואולם זו נדחתה, גם אם, חלקית, מטעמים נוספים [החלטה מיום 24.2.2015].

5.בשלב זה קובע אני כי כל שנאמר בהחלטותיו הקודמות של בית משפט זה המפרטות את טיבו של מעשה בי-דין התקף ביחס לסוגיה הכוללת - על כנו. זאת, גם ביחס לתביעות העיקריות, והדבר אף מובן מאליו: בהינתן שקיים מעשה בי-דין המונע אפשרות שתישקלנה בקשות לסעדים זמניים, פשיטא שתוקפו של מעשה זה רלוונטי גם ביחס להליכים העיקריים. מעבר לכך לא נמצא טעם לחזור על דברים שנכתבו ויש לראות את החלטות בית המשפט כנכללות גם במסגרת החלטה זאת.

6. סוף דבר, הן ביחס לתביעה הראשונית והן ביחס לתביעה שכנגד, תקף מעשה בי-דין לכל דבר ועניין כמפורט בהחלטות הנ"ל. נוכח זאת, דין תביעות אלה לדחייה. באשר הוגשו תביעות על ידי שני הצדדים, ישא כל צד בהוצאותיו.

7.קדם המשפט שנקבע לתיק זה, בנסיבות האמורות, בטל.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ה, 25 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.